עם התפתחות ענף האריגה הובא למג'דל בראשית המאה ה - 18 הנול המצרי, שרוחבו 80 ס"מ. ככל שהתרחב הייצור והביקוש גדל, הגיעו לעיירה בעלי מקצוע מדמשק, והם הביאו עמם את הנול שרוחבו 150 ס"מ.
בתקופת המנדט שימשה מג'דל מרכז עירוני לשלושים כפרים. תושביהם נהגו להגיע אליה בימי שוק לעריכת קניותיהם. לכל כפר היה צבע אופייני ללבושו. כך נוצר קשר ישיר בין האורג לבין הצרכן, וכל אחד ידע היכן ניתן להשיג בדים בצבע ובדגמים הנהוגים בכפרו.

בימי מלחמת העולם השנייה גבר הביקוש לאריגים הן בגלל הניתוק ממדינות אירופה, שלאורך דורות סיפקו אריגים, והן בשל דרישות הצבא הבריטי – בעיקר לאוהלים ולמתפרות שעבדו למען הצבא וסיפקו את צורכי הלבוש של החיילים. ב – 1944 כבר היו רשומים כ- 2000 נולים, ועוד כ- 400 פעלו ללא רישיון. התפתחות תעשיית האריגים הביאה להכפלת האוכלוסייה בעיירה בתוך עשר שנים. עם פרוץ המלחמה, בסוף 1947, חלו שיבושים בכל התעשייה.

כאשר נכנסו חיילי "גבעתי" ב - 5 בנובמבר 1948 לעיירה, בעקבות בריחתם של המצרים, יצאו עיתוני ישראל בכותרות : "מנצ'סטר הערבית בידי צה"ל". בתקופת הממשל הצבאי, מנובמבר 1948 ועד אוקטובר 1950, נעשו ניסיונות לחדש את תעשיית האריג במקום, אך אלה לא צלחו, שכן רוב פועלי האריג נמלטו לרצועת עזה.