מתצלומי האוויר והמפות ניתן ללמוד כי הכפר אלקבו וכן הכפר בתיר ממזרח לו – ניצבו בנקודות גבוהות ושולטות המשקיפות לא רק על הוואדי הקרוי היום נחל רפאים, אלא על השטחים החקלאיים בהם החזיקו תושבי הכפרים. בשונה מהכפר בתיר ששכן על נקודה גבוהה על צלע הרכס, הרי שהכפר אלקבו שכן על אחת מפסגות הרכס.
את השטחים החקלאיים ניתן לזהות בתצלום האוויר בקלות: מאות הטראסות הנראות בבירור כפסים המלווים את הטופוגרפיה – הן כולם מעשי ידי אדם. מטרתם היא לעצור את סחף האדמה וליצור משטחי קרקע מישוריים על צלע ההר לגידולים חקלאיים. עיקר הגידולים התבססו על מטעי עצי זית וגידולי חיטה.
הכפר אלקבו שכן על דרך צרה שהסתעפה צפונה מהדרך הקדומה שקישרה בין בית גוברין לבית לחם (כיום כביש 375).
מבנה הכפר עצמו הורכב מחלקות נפרדות ומגודרות בחלקן שניצבו משני צידי השביל שחיבר את הכפר עם הדרך הראשית. בחזית כל אחת מהחלקות הוצב בית מגורים רבוע וקטן מידות, ששימש מקום מחסה לא רק למשפחה אלא גם לבעלי החיים שבבעלותה.
