הקדמה
היה רמדאן בבית נבאלא. האנשים היו בצום ביום גירושם מכפרם. היה רמדאן בלוד הקרובה. האנשים היו בצום כאשר נטבחו במסגד דהמש וברחובות העיר. אשה פלסטינית פשוטה מספרת את סיפורה בחוברת זו, ומסבירה איך המשיכה לקחת אחריות, גם בתנאים מחפירים, כלפי משפחתה ודאגה שתהיה באמתחתה, גם המסע הפליטות, ארוחת ערב לשבירת הצום, שתכין אותה אי שם על אדמת טרשים, ותסיע בהזנת אלה שצמו כל היום, ומשוטטים לכיוון הלא נודע. ולמרות הפליטות והאסון לא דעכה המוטיבציה של מר אבראהים והצליח לפרוץ את הדרך ללימודים אקדמאיים ועבודה משמעותית ומעמד חברתי גבוה. אלה שני מודלים להתמודדות מול הטרגדיה של הנכבה כפי שהם מצטיירים משתי דמויות שגורשו מבית נבאלא ב- 1948. דלינו פרטים מזיכרונותיהם, בדומה לדליית המים מבאר הכפר לפני הנכבה שהם בעצמם עשו, ויצקנו אותם לתוך חוברת זו.
בית נבאלא הוא רק פרק אחד מתוך פרקים רבים בנכבה הפלסטינית. הוא דומה לרבים מהם, אך נבדל מהם בפרטים הקטנים המיוחדים לו. החיים בבית נבאלא לפני הנכבה מתוארים בפי פליטיו כחיים שאין דומה להם עם טעם מיוחד. הטבע המרהיב שמכסה את שרידי הכפר בימי אביב אלה ממש נראה כאילו יחיד במינו. בתי הכפר השקיפו ממרום התל לעמקים משורים מלאים בכל טוב.

חוברת זו מספרת את סיפור בית נבאלא, וטומנת בחובה את געגועי הפליטים לגן עדן האבוד שלהם, מציג מפות של פלסטין לפני הנכבה, תיאור לכפר לפני הטיהור האתני ותמונות חדשות מאתר הכפר היום כדי להוות אתגר למכונה המחיקה הישראלית השואפת לבטל את הנוכחות והזהות הפלסטיניים, הכחשת הפשעים והעוולות והתחמקות מלקיחת אחריות. החוברת גם עושה היכרות עם מחנה הפליטים אלגל'זון, כתרומה להבנת מצבם של הפליטים המנועים משיבה מזה 69 שנים וסובלים מהשלכות הנכבה המתמשכת.

החוברת יצאה לאור כחלק מפעילות בבית נבאלא שאורגנה על ידי עמותת זוכרות ועמותת בית נבאלא-פלסטין. הפעילות כללה ביקור של קבוצת פליטים מבית נבאלא המתגוררים בראמללה ומחנה הפליטים אלג'לזון, בכפרם ההרוס, דריכה במקום, התחברות עם אדמת הכפר, הצבת שלטים עם שמו של הכפר להחייאתו מחדש, ולו רק לכמה שעות.

חוברת זו הופקה לרגל הפעילות בבית בבית נבאלא, ותצטרף לשורה ארוכה של חוברות ופעילויות שעמותת זוכרות מארגנת בערים והכפרים הפלסטינים ההרוסים במטרה להגביר את המודעות של הציבור הישראלי לנכּבּה הפלסטינית, לקרוא ללקיחת אחריות של הצד הישראלי על חלקו בנכבה וללמוד כי הכרה בזכות השיבה לפליטים הפלסטינים הינה הבסיס לתהליך הצדק והשלום בארץ ולעתיד בני האדם החיים בה.

"זוכרות את בית נבּאלא" היא החוברת מספר 63 בסדרת החוברות שעמותת זוכרות מפיקה לתיעוד המקומות שישראל כבשה והרסה במהלך הנכּבּה מאז 1948. קדמו לה חוברות על המקומות האלה: בית נתיף, דיר אבּאן, לוּבְּיָה, סֿרעה, חדת'א, אלרֻויס, מיעאר, בַּלַד אלשֵיח', יאג'ור, אלבַּסָּה, טירת חיפא, סֻמֵּיל אלח'ליל, אלמנְשיָּה-עכּא, מעלול, טבַּרִיָּה, עאקִר, אלבִּרְוָה, חֻבּיזה, כַּפְר סַבְּת, אלקַבּוּ, עילבּוּן, אִקרִת', כֻּפְר בִּרעִם, אלמנשיה-יאפא, אלעֻ'בַּיָּאת, סַבַּלאן, אלעראקיבּ, כַּפר עִנאן, אלדאמוּן, מִסְכָּה, אלסֻמַיְרִיָה, סִמְסִם, אלראס אלאחמר, עין כּארִם, עג'וּר, כּויכּאת, ח'רבת אם בֻּרג', ח'רבת אללוז, אלשיח' מֻוַּנִּס, אלמאלחה, אלעג'מי ביאפא, עִמְוָאס יָאלוּ ובּית נוּבּא, חִטּין, אלכַּפְרֵין, אלשַגַ'רָה, תרשיחא, בִּאְר אלסַבְּע, גְ'לִיל, אללַּג'ון, סֻחמאתא, אלג'וּלאן, אסְדוּד ואלמַגְ'דַל, חִ'רבּת גַ'לַמה, אלרַמלה, אללִּד, עכּא, חַיפא, עין אלמַנְסי, אלחַרַם [סידנא עלי], עין עַ'זאל, לִפְתא ודיר יאסין.

זוכרות
מרס 2017