הקדמה
פליטי סֿרעה מפוזרים כיום במספר מקומות בגדה המערבית וירדן. הקבוצה הגדולה מתוכם מתגוררת במחנה הפליטים קלנדיא שליד ראמללה, אחרים גרים בבית לחם, בית סאחור, מחנה הפליטים אלערובּ מצפון לחברון וירדן. מאז גירושם ב-1948 מסרבת מדינת ישראל לאפשר להם לשוב למולדתם ולכפרם, וזאת בניגוד להחלטות האו"ם, לאמנות הבינלאומיות ולערכים הומאניים בסיסיים. בנוסף, קיבלה מדינת ישראל החלטות ונקטה פעולות אלימות למניעת שיבת הפליטים, קבעה מדיניות שיטתית להשגת מטרה זו, ובעזות מצח הרסה את בתי הפליטים והשתלטה על רכושם.

חוברת זו, מכילה חומר מתומצת על ההיסטוריה של הכפר, מתייחסת למצב הכפר בהווה ומזמינה להאמין בהקמת סֿרעה מחדש בעתיד. אספנו בחוברת מידע מתוך ספרים ומחקרים, ראיונות עם פליטים, מפות המנכיחות את קיום הכפר, תמונות ישנות המראות חלקים מהכפר לפני הריסתו כליל, וכן תמונות עכשוויות מאתר הכפר שמשקפות את ניסיונות הייהוד בשטח הכפר ובעלמת זהותו הפלסטינית מהמרחב, הן על ידי גורמים ממסדיים והן על ידי אזרחים וארגונים דתיים. החוברת מתייחסת גם למדיניות הגירוש שננקטה ב-1948 הן על ידי מקבלי החלטות ישראליים והן על ידי אזרחים שלקחו חלק פעיל ביישום מדיניות זו.

זוכרות מבקשת על ידי פעולה זו להגביר את המודעות אודות הנכבה הפלסטינית בקרב הציבור, לקרוא לציבור הישראלי להכיר בנכבה ולנקוט מהלכים לתיקון העוול. אחד היסודות של התיקון הוא מימוש זכות השיבה לפליטים שירצו בכך.

בהתאם לתפיסה זו, הגיעה לזוכרות פנייתו של מיכאל קמינר, בן קיבוץ צרעה שביקש ליזום סיור, סרט ופעילות למען סֿרעה. בתוך החוברת הוא מסביר את מניעיו ומטרותיו. 

"זוכרות את סֿרעה" היא החוברת ה-59 בסדרת החוברות שעמותת זוכרות מפיקה לתיעוד המקומות הפלסטינים שנכבשו וחוו את הנכּבּה מאז 1948. קדמו לה חוברות על המקומות האלה: חדת'א, אלרֻויס, מיעאר, בַּלַד אלשֵיח', יאג'ור, אלבַּסָּה, אלטירה / חיפה, סמֵּיל אלח'ליל, אלמנשיה/עכא, מעלול, טבַּרִיָּה, עאקר, אלבִּרְוה, חֻבּיזה, כַּפְר סַבְּת, אלקַבּוּ, עילבּוּן, אִקרִת', כֻּפְר בִּרעִם, אלמנשיה - יאפא, אלעֻ'בַּיָּאת, סַבּלאן, אלעראקיבּ, כַּפר עִנאן, אלדאמוּן, מִסְכָּה, אלסֻמַיְרִיָה, סִמְסִם, אלראס אלאחמר, עין כּארם, עג'ור, כּויכּאת, ח'רבת אם בֻּרג', ח'רבת אללוז, אלשיח' מֻוַּנִּס, אלמאלחה, אלעג'מי ביאפא, עִמְוָאס יָאלוּ ובּית נוּבּא, חִטּין, אלכַּפְרֵין, אלשַגַ'רָה, תרשיחא, בִּאְר אלסַבְּע, גְ'לִיל, אללַּג'ון, סֻחמאתא, אלג'וּלאן, אסְדוּד ואלמַגְ'דַל, חִ'רבּת גַ'לַמה, אלרַמלה, אללִּד, עכּא, חַיפא, עין אלמַנְסי, אלחַרַם [סידנא עלי], עין עַ'זאל, לִפְתא ודיר יאסין.

זוכרות
ספטמבר 2014

-----------------------

סֿרעה - רקע היסטורי
כפר פלסטיני הרוס ששכן על גבעה שנישאה לגובה 370 מטר מעל פני הים, 25 ק"מ ממערב לירושלים ו- 28 ק"מ מדרום-מזרח לעיר רמלה. הכוחות הישראליים כבשו את הכפר ביולי 1948, גירשו את תושביו ולאחר מכן הרסו את בתיהם. הכפר היה מחובר בדרך עפר, שאורכה כ-2 קילומטר, עם הכביש הראשי המחבר בין בית ג'ברין לבאב אלוואד\שער הגיא [כיום זהו כביש 38]. הכפר היה קרוב לתחנת הרכבת ערטוף הסמוכה, על קו הרכבת יאפא- אלקֻדס [יפו-ירושלים] העובר מדרום לכפר. דרכי עפר נוספות חיברו את סֿרעה עם הכפרים הרבים ששכנו באזור, כמו אשווע, דיר ראפאת, ערטוף, המושבה היהודית הר טוב, עסלין, דיר אבאן, בית ג'יז, בית סוסין ועוד.
הכפר העתיק נוסד בתקופה הכנענית. הוא הוזכר במכתבי אלעמארנה שבמצרים המתוארכים מהמאה ה-14 לפני הספירה, ושמו היה כנראה צורעה. הוא מוזכר בשמו זה גם במקרא ונכתב שהעיר צרעה הייתה בנחלת שבט יהודה ובגבול שבט דן. בתקופה הרומית נודעה בשם סראה Sarea. בערבית, שם הכפר הוא סַֿרעה Sar'a. עם זאת במפות בריטיות וצרפתיות מהמאה ה-18 והמאה ה-19, שהן מפות עם תעתיק מדויק ביותר לשמות היישובים בד"כ, שם הכפר מופיע כך Sur'ah סֻרעה.

בשנת 1596, בתקופה העת'מאנית, השתייך סרעה לנפת רמלה (מחוז עזה), מספר תושביו היה 94 אנשים, אשר שילמו מסים על היבול החקלאי שלהם שכלל חיטה, שעורה וזיתים, הם שילמו גם על בעלי החיים שהיו ברשותם, עזים ודבורים. אדוארד רובינסון, כומר וחוקר מקרא אמריקאי, מספר שהוא נכנס לכפר סֿרעה ב- 1841, אחרי שיצא לדרך מכפר לטרון. אנשי מדידות בריטיים, אשר חיברו את ספר המדידות של פלסטין המערבית (The Survey of Western Palestine) בשלהי המאה ה-19, ציינו שסֿרעה שכן על גבעה קרחה, שנוצרה מסלע גיר לבן.

בצד הדרומי של הכפר היה אתר קדוש, במרכזו מסגד, חצר מגודרת ומספר קברים, שאחד מהם מיוחס לדמות לא מוכרת בשם אלשיח' סאמת כפי שנוהגים לקרוא לו תושבי סֿרעה הפלסטיניים, או אלנבּי סאמת על פי המפות הבריטיות. יש הסבורים שזהו קברו של השופט המקראי שמשון, שמסופר כי הוא חי בכפר. החיילים הישראלים הרסו את המסגד מיד עם כיבוש הכפר ב-1948, ולאחר מכן המתחם הוסב לשני קברים צמודים המיוחסים לשמשון ואביו מנוח.     
   
בכפר סֿרעה היו שלוש שכונות קטנות, סמטאותיו צרות ומפותלות, הבתים צפופים ורובם היו בנויים מאבן ובוץ והחדשים יותר נבנו מאבן תעשייתית ובטון. שטח הכפר הבנוי לא עלה על 8 דונם. תושבי הכפר מוסלמים כולם. עבדו בחקלאות ועיבוד האדמה. החקלאות הסתמכה על מי גשמים והשקיה בקיץ. עיקר הגידולים היו דגנים, קטניות, זיתים ופירות.

לתושבי הכפר היו 4,967 דונם. ב- 1944/45 הם זרעו דגנים בשטח של  2,979 דונם, ירקות ב-194 דונם וזיתים ב- 115 דונם. כרמי הזיתים ניטעו בעיקר בחלק המזרחי של הכפר, ואילו עצי הפרי בחלק הצפוני. חורשות טבעיות וצמחי בר צמחו במדרונות המזרחיים והמערביים. סֿרעה צופה על וואדי אלסראר [שורק] שזרם במרחק 2 ק"מ מדרום לכפר.

מספר תושבי סֿרעה, עם תחילת הנכּבּה ב-1948 היה כ-400 תושבים, ובכפר היו באותה שנה 94 בתים ומבנים. ב-1945 היה מספר התושבים, על פי מסמכים בריטיים רשמיים, 340 תושבים. ב-1931 המספר היה 271 וב-1922 היו התגוררו בכפר 205 אנשים. ב-1875 הוערך מספרם בכ- 400. וכאמור, מנתונים עת'מאניים עולה שבשנת 1596 חיו בכפר 94 תושבים.

הכפר נבנה על אתר ארכיאולוגי שהכיל מערות, קברים, בורות מים חצובים בסלע.      

כיבוש הכפר
באמצע יולי 1948 נכבשו מספר כפרים בפרוזדור ירושלים במהלך "מבצע דני". בספר "תולדות מלחמת העצמאות" נכתב שתפקיד מיוחד הוטל במבצע דני על חטיבת הראל שפעלה בגזרה המזרחית של אזור המבצע. סֿרעה נכבש ב- 13-14 ביולי על ידי הגדוד הרביעי של חטיבת הראל, בדרכו לכיבוש ערטוף הסמוך שבתחנת המשטרה היו עדיין לוחמים פלסטיניים וכמה עשרות חיילים מצריים. [ניתן לקרוא בהרחבה על נסיבות כיבוש הכפר במאמר נוסף בחוברת וכן מתוך עדויות הפליטים שבחוברת].

הכפר כיום
כל בתי הכפר הרוסים לחלוטין. אבני הבתים מפוזרים על הגבעה. בספר של וליד ח'אלדי כתוב ש" בשטח הכפר מוטל סלע שטוח שנחרתו עליו פסוקים מהקוראן ומתוארך לשנת 1355 לספירה המוסלמית (1936)". אתר הכפר נראה כמקום קירח בתוך יער ירוק. [ראו בחוברת זו תמונה של האזור מהאוויר]. האזור מסביב לכפר הפך לפארק ול"יער צרעה (הנשיא)". הדרך המובילה מהכביש הראשי לכפר נקראת דרך הפסלים. על פסגת הגבעה, במקום המסגד וקבר אלשיח' סאמת, ניתן לראות שני קברים מיוחסים לשמשון ואביו תנוח, והמקום הפך לאתר קדוש בעיני קבוצות יהודיות דתיות. מול הקבר לכיוון מערב עומד בית הקברות הפלסטיני של סֿרעה. הקברים הרוסים והאבנים מפוזרות באופן שלא ניתן לזהות את בית הקברות, שגם הוא הפך לחלק משטח המיועד לטיולים. קבר קדוש נוסף "אלשיח' ע'ריבּ", שעמד במרחק כ-2 ק"מ מהכפר סמוך לכביש בית שמש – רמלה, נהפך על ידי קבוצות דתיות יהודיות לקבר דן. אזור הגורן של הכפר, בין גבעת הכפר לגבעת בית המח'תאר, נקרא היום "פארק שבדיה". ב-1950 נוסד המושב תרום על אדמות סֿרעה, מצפון-מזרח לכפר.

קיבוץ צרעה ממוקם כ-2 ק"מ מהכפר לכיוון דרום-מערב, אך הוא בנוי על אדמות הכפר דיר אבאן ולא אדמות סֿרעה. אבל לפני שעבר למקום הנוכחי, התחיל קיבוץ צרעה את דרכו בכפר סֿרעה, כאשר מייסדי הקיבוץ עלו ב- 7.12.1948 לשטח הכפר ותפסו את ביתו של המח'תאר עבדאללה אבו לטיפה, שהיה על גבעה נפרדת מול מרכז הכפר, והפכו אותו לחדר האוכל ולמקום התכנסות שלהם. אחר כך הקימו בתים ארעיים מסביב לו ושהו במקום כמה חודשים לפני שירדו למקום הנוכחי של הקיבוץ. חברי הקיבוץ לקחו חלק בשמירה מסביב לסֿרעה כדי למנוע מתושבי הכפר לחזור לבתיהם. בית המח'תאר, שחברי הקיבוץ נהגו לקרוא לו בית השיח', נהרס בשלב מאוחר, ביחס לשאר הכפר, כנראה בשנות השבעים, ובמקומו בנה הקק"ל את "מצפה צרעה". סוג של במה מוגבהת בנויה מלוחות עץ עבים, ומתחתיה חדר בנוי אבן, כשחלק מהאבנים נלקחו, ככל הנראה, מביתו של המח'תאר הפלסטיני של סֿרעה, שהרסו לא מכבר.      

المصادر מקורות
- الخالدي، وليد. كي لا ننسى، مؤسسة الدراسات الفلسطينية، بيروت 1997.
- الدباغ، مصطفى مراد. بلادنا فلسطين،
- الموسوعة الفلسطينية، دمشق 1984.
- יגאל לוסין, עמוד האש- פרקים בתולדות הציונות, הוצאת שקמונה،1982
- مقابلات مع مهجّرين من صرعة، في هذا الكتيب. ראיונות עם עקורים מסֿרעה.
- زيارة موقع القرية. ביקור באתר הכפר.
- נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008
- Salman Abu Sitta، The Palestinian Nakba 1948، 2000
- Walid Khalidi، All that Remains، 1990
- Joseph Albright, Marcia Kunstel, Their Promised Land.