סמוך לכניסה המערבית לירושלים ניתן לראות את שרידי הכפר ליפתא. כפר זה היה בית עבור אנשים מרקע שונה, פלסטינים ויהודים. אולי זו הסיבה לכך שהוא היה לסמל של הקונפליקט באזור. הקשבה לסיפורים של האנשים מליפתא מאפשרת להבין איזו השפעה יש להחלטות פוליטיות על חייהם ועד כמה חשוב לקחת אותם בחשבון בעתיד.

בעודנו קוראים את העדויות כאן, של פלסטינים ויהודים, חשוב לשים לב ליחסי הכוח הקיימים אך מודחקים בחלק מהסיפורים. בעדויות של הפליטים הפלסטינים ניתן לחוש ביחסים הבלתי שיוויוניים כמעט בכל משפט (איננו יכולים לשוב לכפר...). הנרטיב של בעלי הכוח, במיוחד של מי שמבקשים לקדם את תכנית הבניה בליפתא, אינו נוכח. אנשי מנהל מקרקעי ישראל לא נענו לפנייתי לראיינם וכך גם רשות הטבע והגנים וסניף ישראל של אונסקו.

שמי לאורה ון ריג' ואני מהולנד, עשיתי סטז' בזוכרות כחלק מלימודי המאסטר שלי בתחום הסטוריה ציבורית באוניברסיטת אמסטרדם. בין אפריל ליולי 2013 נסעתי בין תל אביב לרמאללה ובין עמאן לירושלים ותיעדתי את סיפורי האנשים של ליפתא.

אני מבקשת להודות לאיתן ברונשטיין אפריסיו על ההדרכה בפרויקט ועל תרגום רוב העדויות לעברית. כמו כן, תודה ליונת ניצן-גרין על תרגום עדויות לעברית בהתנדבות.

אלה הנשים והגברים שפגשתי ואני מבקשת להודות להם על כך (החל ב-28/7/2013 יתפרסם כאן סיפור אחד ליום):

אמינה, תושבת ליפתא בעבר. קראו

שמואל גרואג, ארכיטקט ויועץ לשימור מורשת. קראו

סלווא נאסר, ביתם של תושבי ליפתא לשעבר. קראו

אליהו אונגר-סרגון, במאי סרטי תעודה. קראו

יעקב עודה, תושב ליפתא לשעבר. קראו

ציפי קירמה, תושבת ליפתא בעבר. קראו

דוד קירמה, תושב ליפתא בעבר. קראו

ראידה אדון, אמנית. קראו

עאידה נג'אר, תושבת ליפתא בעבר. קראו

יוני יוחנן, תושב ליפתא, קראו

סרי נאסר, תושב ליפתא בעבר. קראו

איציק שוויקי, מנהל מחוז בעמותה לשימור אתרי מורשת בישראל. קראו

מוחמד אבו ליל, תושב ליפתא בעבר. קראו

חוסאם בג'יס, אגודת ליפתא בשיקגו. קראו

דניאל שוורץ, במאית סרטים. קראו

גדי עירון, ארכיטקכט. קראו

אחמד חרוף, רכז התכנית לתיעוד בבצלאל. קראו

אילן שטייר, רכז הקואליציה להצלת ליפתא. קראו

פידא תומא, ריואק, רמאללה. קראו

אוסמה רביע, יו"ר הארגון הערבי של ליפתא בעמאן, ירדן, ובן של תושב הכפר. קראו

אחמד, בן של תושבי ליפתא בעבר. קראו

יום בליפתא. קראו