זוכרות מציגה את מפת הנכבה הראשונה המודפסת בעברית.
היא מציגה את הישובים שנהרסו בארץ מראשית הציונות ועד למלחמה ב-1967.

מוצגים במפה:
601 ישובים פלסטינים שישראל הרסה בנכבה:
ב-153 מהם חיו פחות מ-100 תושבים, ב-415 חיו בין 100 - 3,000 תושבים, ב-30 עיירות וערים חיו למעלה מ-3,000 פלסטינים/ות.

26 ישובים יהודיים שנהרסו ב-1948, חלקם הוקמו מחדש באותה שנה;
20 ישובים פלסטיניים קיימים שעברו גירוש חלקי או זמני בנכבה;
57 ישובים פלסטיניים שנהרסו במהלך הקולוניזציה הציונית של הארץ לפני 1948;
3 ישובים יהודיים שנהרסו ולא הוקמו מחדש לפני 1948;
6 ישובים פלסטיניים שישראל הרסה במלחמה ב-1967;
194 ישובים סוריים שישראל הרסה ברמת הגולן במלחמה ב-1967.

ניתן להקליק על קובץ "מפת הנכבה" לעיל כדי לראותה. ניתן להגדיל את התצוגה ע"י לחיצה על ctrl + (להקטנה: ctrl -).

הקובץ "טבלאות עם מידע על הישובים המוצגים במפה" מוצג בחלקה האחורי של המפה המודפסת. ניתן להקליק עליו כדי לקרוא אותן. ניתן להגדיל את הקובץ הנפתח ע"י לחיצה על ctrl +

עורך המפה: איתן ברונשטיין אפריסיו
עורכת משנה: נגה קדמן
מיפוי: דאר אל מעאלם, עלי אבו ריא
הפקה: עמותת זוכרות

עיצוב: גילה קפלן, נירית בנימיני

רשימת מקורות:
www.zochrot.org
Nakba-online.tripod.com
www.palestineremembered.com
Printed map by the survey of Palestine 1942, scale 1:20,000
Walid Khalidi, All that Remains
אומרים ישנה ארץ, עמותת זוכרות
בצדי הדרך ובשולי התודעה, נגה קדמן
Salman Abu Sitta, The Return Journey
ירושלים במאה ה-19, יהושע בן אריה
ההתיישבות היהודית וטענת הנישול, אריה אבנרי
בעיית הפליטים הפלסטינים 1947 - 1949, בני מוריס
אנציקלופדיה מפה, מנחם מרקוס ויובל אלעזרי

ההר שהיה כמפלצת, יגאל קיפניס

תודות למי שעזרו:
אנדי יחזקאל, עאדל מנאע, באדר דאוד, עמר אלע'בארי, דבי פרבר, גדעון סולימני, אלאונור מרזה, ישי מנוחין - הוצאת נובמבר, שוקי עראף, ראודה גנאיים, דן גולן.

הגרסה השניה של המפה המעודכנת הופקה ויצאה לאור במרץ 2015

"בשביל אירופה עשויים אנו להוות שם (בפלשתינה) חלק מחומת המגן בפני אסיה, אנו עשויים לספק את משמר החלוץ של התרבות נגד הברבאריות." 
הרצל, מדינת היהודים, 1896.

"(...) מלאך ההיסטוריה (...) מפנה את פניו אל העבר. במקום שם מופיעה לפנינו שרשרת של אירועים, רואה הוא שואה אחת ויחידה, העורמת בלי הרף גלי חורבות אלו על אלו. (...) רוח סערה הנושבת מגן-העדן נסתבכה בכנפיו, והיא עזה כל-כך (...). סערה זו הודפת אותו אל העתיד, שהוא מפנה אליו את גבו, ובאותה שעה מתגבהת ערימת ההריסות לפניו עד השמים. מה שאנו מכנים קידמה הוא הסערה הזאת."
ולטר בנימין, תזות על מושג ההיסטוריה, 1940.