מאז ילדותי בקיבוץ העוגן מלווה אותי ספר שנקרא "מאגדות המקום". הספר מאגד בתוכו סיפורי זיכרונות מהימים בהם קם קיבוץ העוגן וגם משנים מאוחרות יותר. עוד כשהייתי ילד הסיפורים בספר, אשר סופרו לנו לפני השינה בבית הילדים, נחרטו עמוק בזכרוני. קריאה מחודשת בסיפורים השונים מייד עוררה בי את השאלה – מה יש בסיפורים הללו שכל כך אהבתי כשהייתי ילד? במהלך מחקרי מצאתי מענה; הקריאה בהם העניקה לי תחושה של שייכות למקום ולקהילה. "סיפורי העוגן" - שם כולל שבחרתי עבור עשרות סיפורי קיבוצים שבחנתי - הינם מה שפייר נורה מכנה 'מחוז זיכרון'. מעין אתר שבו מתקמט הזיכרון האינטימי ומתבטל לטובת ההיסטוריה של הקולקטיב. רגע הפקעת זכרונו של האחד לטובת ההיסטוריה של הכלל, הוא הרגע בו נעלם "האני" ומופיע "האנחנו", הרגע שבו מתגבשת זהותה של הקהילה.
להורדת הקובץ להורדת הקובץ
