חיפה הייתה ילדה קטנה ושחומת עור. היא התגוררה עם הוריה בפחון על שפת ימה של בירות. חיפה לא אהבה כל כך את ביתה. בקיץ, כשעלתה השמש לשמים, היה הפחון מתחמם מאוד. בחורף טפטפו לתוכו מים מן החורים שבתקרה והרוח הקרה איימה לעקור אותו ממקומו.

עם כל זאת, חיפה הייתה תמיד ילדה מאושרת. היא אהבה מאוד את הים ואת העופות הלבנים היפים אשר חגו תמיד מעליו בשמים. כאשר סבה הזקן שט הרחק אל תוך הים היו העופות נוהגים לרחף מעל סירתו ומתלווים אליו בחזרה אל החוף. חיפה אהבה מאוד את סבה שנהג לחזור ולומר כי "חיפה היא ילדה יפה". הוא גם נהג להשיט אותה איתו בסירתו מעל לגלים.

 יום אחד ראתה חיפה את סבה נושא את רשת הדיג ועושה דרכו לעבר הסירה. כפי שנהגה לעשות תמיד, גם הפעם היא הקדימה אותו והתיישבה בתוך הסירה. אולם בפעם הזאת הרים אותה סבה בזרועותיו והוריד אותה אל החוף. אחר כך הוא אמר: "היום לא תוכלי לבוא עמי, חיפה".

שאלה חיפה: "מדוע סבא"?

"משום שהיום אני עומד לשוט רחוק", ענה הסב.

כאשר טיפס אל תוך הסירה הוסיף: "שם, רחוק מעבר לים נמצאת חיפה אחרת, יפה כמוך. היא ממתינה לי תמיד. אספר לך עליה רבות כאשר אשוב ממסעי". אחר כך דחף בשתי ידיו החסונות את הסירה מן החוף אל המים והתרחק לאט לאט. חיפה נותרה עומדת על החוף, עצובה.

כאשר נעלמה הסירה מאחורי הגלים התיישבה חיפה על החול ופרצה בבכי.

מעליה ריחף שחף לבן ששמע מרחוק את קול בכייה. הוא מיהר לחוג מעליה כשהוא מכה בכנפיו.

"מדוע את עצובה כל כך, חיפה?" שאלה הציפור והתרוממה מעלה בשנית.

הרימה חיפה את ראשה והתבוננה אל עבר השחף כשהיא מבקשת למחות את דמעותיה. כאשר שב והתקרב אליה בשנית ענתה: "משום שסבי אוהב ילדה אחרת מלבדי. גם שמה הוא חיפה. הוא השאיר אותי כאן ונסע אליה".

השחף פרץ בצחוק גדול והיכה בכנפיו מעל לראשה.

חיפה רגזה ואמרה לו: "הוי אתה השחף, מדוע אתה לועג לי?"

"משום שחיפה האחרת אינה ילדה, חיפה. חיפה זוהי עיר שנמצאת שם מעבר לים. היא יפה כמוך. גם אני אוהב אותה."

נעמדה חיפה ואמרה בכעס: "שחף, אינך דובר אמת. חיפה היא ילדה קטנה וסבי אוהב אותה יותר ממני."

אמר השחף: "אין אני משקר כלל וכלל, חיפה. אותה חיפה שאוהב סבך היא העיר שבה נולד וגדל כשהיה ילד קטן כמוך. משום שהוא אוהב אותך בכל מאודו הוא העניק לך את שמה."

היכה השחף מספר פעמים בכנפיו מעל לראשה של חיפה והתרומם לעבר השמים.

הושיטה חיפה את זרועותיה ואמרה: "הוי, שחף, אל תנטוש אותי. אני מבקשת לשאול אותך שאלה."

"אני עוזב על מנת להשקיף על חיפה מעל הים יחד עם סבך. כאשר אשוב משם אספר לך רבות אודותיה", אמרה הציפור והתרחקה.

חיפה חייכה ונופפה לשחף לשלום בידיה הקטנות. כאשר נעלם השחף מעבר לאופק התיישבה חיפה על החול, והמתינה לסבה שיחזור.

השמש נטתה לשקוע מעבר לים וצבעה אותו בצבע התפוז. חיפה הוסיפה לשבת על החוף ממתינה לסבה וחולמת על חיפה השנייה.