גרמנים רבים מתקשים להזדהות עם פעילויות הזכרון של "זוכרות" ועם סדר היום הפוליטי של הארגון. יהיו דעותיהם הפוליטיות אודות הבעיה הישראלית-פלסטינית אשר יהיו, רוב הגרמנים אינם תופשים את ישראל כמקום "ממשי" בעולם הקיים, אלא כ-טופוס הקשור בעברה הנאצי של גרמניה באופן שאי-אפשר להתירו. לכן, כאשר גרמנים מנהלים דיון בנושא הישראלי-פלסטיני, הם בהכרח נוקטים עמדה בנוגע לעבר הגרמני הנובע מהשיח החברתי-פוליטי הפנים-גרמני. על רקע זה, הדיבור של "זוכרות" בגרמנית מובן כשלילת "זכות הקיום" של ישראל והדגשת פשעים של "יהודים - ישראלים" עשוי להגביר תגובות אנטישמיות, ולהתאים לעמדות מפוקפקות המיועדות להקל על אשמה גרמנית היסטורית. אין עדיין שפה מתאימה לדבר את "זוכרות" בגרמנית, ועוד פחות כאשר מדובר בדרישות פוליטיות כגון "זכות השיבה".
לתסבוך הגרמני עם העבר הנאצי יש היסטוריה ארוכה ומורכבת והוא מקור לתפישות בעייתיוות על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא גם מקור אי-ההתאמות הגלויות והסמויות בין שיח הזכרון הגרמני העכשווי וסדר היום של הזכרון שמציעה "זוכרות". לא מדובר ב"תסביך שואה" גרמני מיסתורי, כפי שפעילים ישראלים/פלסטינים מניחים תכופות, אלא בשני הקשרים היסטוריים-פוליטיים שונים מאוד אחד מן השני שאינם ניתנים לתרגום פשוט ביניהם. בהרצאה תוצג תמונה מורכבת של שיח הזכרון הגרמני הרשמי וחוסר הנחת שהוא מעורר, ויועלו הדילמות והמורכבויות בקרב השמאל הגרמני בכל הנוגע לישראל/פלסטין. אם מבקשים לדבר את "זוכרות" בגרמנית, רצוי להתחיל במלאכת תרגום ראוי.
