התחושות והרגשות לאחר סיור עם זוכרות בעיר טבריה הם דבר שנשאר איתך זמן רב . התחושה של מעורבות, נוכחות ,לימוד ושינוי שאתה עובר הן ביחסך לנכבה בכלל, למקום הביקור (טבריה),וההזדהות עם הפליטים וסיפורם האישי.
טבריה שלי ,כישראלי ,של מקום בילוי ,נופש ,חופש והרפתקאות נעורים שינתה את פניה לאחר הסיור.
העיר העתיקה הן ההיסטורית והן הפלסטינית -ערבית יהודית צצה ועלתה בין מרכזי הקניות והבילויים, על שפת הים, ובתוך שכונות המגורים.
ההזנחה וההסתרה של שרידי החיים והעבר המוסלמי של העיר בלטו בסיור. בתי הקברות -המוסלמי והנוצרי המוזנחים לעומת בית הקברות היהודי המטופח שמור ובעיקר פעיל. בתי הכנסת היהודים כאתרי מורשת ישראלית מול מצבם של המסגדים הנעולים ,מוסתרים ומוזנחים בין מרכזי קניות ועל חוף הים.
. המפגש המרגש בין הפליטים לבין זוג התושבים היהודים הוותיקים שהתנהל בערבית קולחת נראה ונשמע כמסע במנהרת הזמן אל עבר רחוק –קרוב מנותק לחלוטין מהמציאות הנוכחית. וכדיי להדגיש את השינוי טרח אחד היהודים לציין את עניינם של היהודים -הערבים אשר השאירו רכוש רב בארצות האסלם כהקבלה וצידוק למגוריו בבית פליט.
בולטת העובדה העצובה של ניסיון אדריכלי להחזיר לעיר את הצבע והסגנון העתיק שלה על ידי בניה של מרכזי קניות באבן בזלת השחורה המקומית ועיצוב אדריכלי של קשתות וארכדות בסגנון מזרחי טיפוסי.
מאד מעריך את המאמץ והעבודה של אנשי זוכרות בארגון והעברת הסיור וכמובן בראש ובראשונה לפליטים עצמם על הרצון הסבלנות והרצון לתת ולהתחלק בסיפורם.
