"יישובים יהודיים נבנו במקום כפרים ערביים. אתם אפילו לא יודעים את השמות של אותם כפרים ערביים ואני לא מאשים אתכם בגלל שספרי הגאוגרפיה לא קיימים יותר. לא רק הספרים אינם קיימים, אלא גם הכפרים הערביים אינם. נהלל קם במקום מעלול; קיבוץ גבת במקום ג'יבתה; קיבוץ שריד במקום חוניפיס; וכפר יהושע במקום תל אלשומן. אין מקום אחד בנוי בארץ שלא הייתה בו אוכלוסייה ערבית בעבר".

מתוך נאום של משה דיין בפני סטודנטים בטכניון שהתקיים ב-19.3.1969, עיתון "הארץ", 4.4.1969

 

"מעשיות ישנות, ידועות עד זרא. כפרים נטושים? והיכן אֵין. מה היה שם המקום הזה? לפני שנים מעטות היה מקום והיה לו שם. אבד המקום ואבד השם. מה נשאר? בתחילה שֵם תְלוש-מקום, עד מהרה גם זה נמחה, לא מקום ולא שם, השם ירחמהו. ועל פניו נהפך. חרוֹש נחרש והיה לשדה. הנהו חרוש ומניב לפניך ובין הטרשים, חרובים צעירים. מה שקרה למקום קרה לשמו: זמן מה נשתהה השם, תלוי מתמהמה באוויר עד שנמוג. שמות בלי דברים פורחים זמן מה כבועות, משתהים, ופוקעים. הנה זו גבעה מיושרת, היטב יישרוּה. נמוכה וחסרת שום סימן של הוויה, השיבוּה אל קודם שהייתה" (ס.יזהר, 1990, סיפורי מישור: שתיקת הכפרים)

(מתוך: בנבנישתי, מ. (2006). "המפה העברית". בתוך: דהאן, י. ווסרמן ה. (עורכים). להמציא אומה. רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 187).