ישנם אתרים בהם רוב האוכלוסייה, בעיקר נשים, ילדים וזקנים עזבו ועשרות גברים נותרו להילחם או להגן על רכושם עד שגורשו, נתפסו או נהרגו כ"מסתננים". עד לסיום המנדט הבריטי ב - 15/5/48 יותר ממחצית הפליטים, 414,000 מ - 213 כפרים, נותרו מחוסרי בית. מלבד ביפו לזמן קצר, הבריטים לא הגנו על האוכלוסייה מפני ההתקפות היהודיות, אף כאשר היו בקשות לעזרה, כמו בדיר יאסין.
אחרי 15/5/48 צבאות ערב סדירים נכנסו לפלסטין לשקם ולהציל את מה שנותר. ב - 16 הימים הבאים 86,700 פליטים גורשו והעלו את מספר הפליטים הכולל ל - 500,00 מ - 291 מקומות, לפני של'מגינים' הערביים יכלה להיות השפעה כלשהי. הצבאות הערביים לא היו מוכנים ולא מאורגנים ולכן נכשלו בהצלת 300,000 פליטים ב - 239 מקומות. מאחר שרוב הפליטים גורשו לפני שהצבאות הערביים נכנסו לפלסטין, הסיפור על הגנה עצמית ישראלית נגד צבעות ערב שפלשו לארץ הינו מיתוס.
מתוך 330 כפרים שנחקרו ע"י בני מוריס, 41 (12%) עזבו בגלל "גירוש בידי כוחות ישראלים", 195 (59%) ע"י התקפות צבאיות, 46 (14%) בגלל התקפות יהודיות צפויות אחרי נפילת כפרים שכנים. זה מביא ל - 282 (85%) מכלל הכפרים שנעזבו כתוצאה מפעילות צבאית ישירה. הרחבת הערכה זו לכלל 531 הכפרים מביאה למספר של 441 (89%) כפרים. הלוחמה הפסיכולוגית ("מערכת לחישות" או פחד מהתקפה) גרמה לעזיבת 50 (10%) כפרים. חמישה כפרים (1%) עזבו בעקבות פקודה של מנהיגים מקומיים או מוכתרים. לגבי 35 כפרים לא ניתן לקבוע את סיבת הנטישה. כפי שמוריס מאשר הטענה שפליטים עזבו בגלל הוראות ערביות היא מיתוס.
דפוס הגירוש/עקירה ברור מאד ועקבי. כפי שדווח ע"י פליטים וכותבים פלסטיניים, ומאושר עכשיו ע"י 'היסטוריונים חדשים' ישראלים ודיווחים של משקיפי האו"ם על הפסקת האש, דפוס הפעולה היה כזה: לאחר כיבוש הכפר, אחרי כניעת האוכלוסייה באמצעות הנפת דגלים לבנים או בכתיבת מסמך כתוב, גברים כונסו בכיכר מרכזית או סמוך בחורשה והנשים עם הילדים כונסו בנפרד. הכפר הוקף משלושה צדדים, כשהצד הרביעי פנוי לבריחה דרכו. שלושה או ארבעה תריסר גברים נורו למוות. על אחרים הוטל לחפור את קבריהם. המעגל של ירי וחפירת קברים נמשך כל היום. מספר הקורבנות לכפר היה 200 - 50. השאר נלקחו למחנות עבודה לתקופה של מספר חודשים עד שנתיים (בד"כ באיג'ליל). מהנשים נלקחו התכשיטים והכסף והורו להן לרוץ לכיוון מדינות ערב תוך ירי מעל לראשיהן. בתי הכפר נבזזו ורכושם הנותר נהרס. מאוחר יותר רוב הכפרים הוחרבו עד היסוד.
הפליטים ביקשו מחסה בכפר הסמוך וכאשר זה הותקף ביקשו תושבי שני הכפרים מחסה בכפר שלישי וכך הלאה. היציאה ההמונית התרחשה ככדור שלג. מלבד אלו שברחו דרך הים, עשו פליטים מסלול מעגלי עד למפלט האחרון אותו מצאו והראו בכך את אי רצונם לעזוב את בתיהם. המבצעים הצבאיים הישראליים היו התקפיים, מתוכננים לכבוש אדמה ולגרש את יושביה. אף מהם אינו הגנתי כפי שמנסה להציג המיתוס הישראלי או הכינוי "צבא ההגנה לישראל". מוטיב הטיהור האתני ברור בשמותיהם של חלק מהמבצעים הצבאיים: מספריים, ביעור חמץ, מטאטא, שוטר, קלשון, ניקיון.
המספר המוערך של המגינים המקומיים אינו עולה על 2500, חמושים ומאומנים באורח חלקי בלבד, ומפוזרים בתריסר ערים ובכמה מאות כפרים. בראשית 1948 מנה הכוח היהודי החמוש 65,000 איש. צבא ההצלה הערבי גייס 3155 מתנדבים תחת פיקודו של פאוזי אל - קאוקג'י שחדר לפלסטין אבל היה בלתי יעיל. כאשר צבאות ערב פלשו לפלסטין ב - 15 במאי 1948 היה מספרם קטן בהרבה משל הצבא הישראלי. צבא זה היגיע בשיא גודלו למספר של 121,000 לוחמים מול מצרים (9000 עד 28,500), עבר הירדן (4500), סוריה (2000), לבנון (700), עיראק (2500), ערב הסעודית (1100), סודן (1675) ולוחמים אחרים שלא היו תחת כל פיקוד. בקרבות מקומיים לישראל היה יחס עדיף של 4:1 על הערבים.
לפני התפרצות האירועים האלימים הרכוש הקרקעי היהודי הגיע ל - 5.5% משטח פלסטין. לקראת סיום המנדט הבריטי יהודים החזיקו ב - 14% משטח פלסטין. על שטח זה הוכרזה הקמתה של מדינת ישראל במאי 1948. ישראל קיבלה הכרה דה - פקטו מכמה מדינות מערביות על שטח זה בלבד. כל התפשטות נוספת היא כיבוש בלתי קביל. ישראל השתלטה על 78% מפלסטין (ע"פ קווי הפסקת האש מ - 1949) והקרקע שלה מתחלקת כך:
אדמה פלסטינית - 18,641,000 דונם (92%) שממנה
שטח הכפרים הנטושים 17,166,831 דונם,
שטח פלסטיני שנותר 1,474,169 דונם.
סך כל הקרקע בידי יהודים 1,682,000 (8%).
סה"כ מדינת ישראל משתרעת על 20,323,000 דונם (1000 מטר מרובע).
עדויות חדשות שהתגלו ע"י יצחקי ומילשטיין מצביעות על זוועות שבוצעו כמעט בכל כפר שנכבש ועל עשרה מעשי טבח גדולים ויותר ממאה טבחים קטנים בוצעו. קיימות עדויות מכריעות לכך שטבח היה נשק של מלחמה כוללת נגד הפלסטינים. אריה יצחקי, מרצה להיסטוריה צבאית בבר אילן, כותב ש"כמעט בכל כפר כבוש במלחמת העצמאות נעשו מעשים שמוגדרים כפשעי מלחמה, כמו הרג ללא הבחנה, טבח ואונס." מילשטיין כותב ש"אף לפני קום המדינה כל קרב הסתיים בטבח."
מספר הפליטים הכולל מ - 531 הכפרים מגיע ל - 804,000.
