הרקע של הסכסוך בדרא"פ

יאן ואן ריבק הגיע לקייפטאון ב-1852 וייסד את הקולוניה ההולנדית שם. מהתחלה היה ברור שמדובר בניצול כלכלי של מושבה קולוניאלית. הבריטים השתלטו על הקולוניה והבורים (=איכרים), הרגישו שהם איבדו את הקשר להולנד והיגרו צפונה לשטחים "לא נודעים" ויסדו שם רפובליקה בורית – VOLKSSTAAT. הבריטים הבינו שיש עוד שטחים שאפשר לנצל וביקשו להרחיב את הקולוניה והחל מאבק עם הרפובליקה הבורית מה שהוביל למלחמת הבורים, שהיום קרויה מלחמת דרא"פ כי ברור שהיו מעורבים בה עוד גורמים מלבד הבורים והבריטים.

במהלך המלחמה היו ג'נוסיידס ומרידות של עמים אפריקאים וכך החל בעצם המאבק נגד האפרטהייד והקמת הקונגרס האפריקני ANC שנוסד ב-1912. בהתחלה דנו עם הבריטים וביקשו למצוא לעצמם מקום במרחב הקולוניאלי. 5 שנים אחר כך היה ברור שלא יהיה לזה פתרון משתף. ב-1919 כבר היו חוקים שהגבילו תנועה וקיבעו את מגורי האפריקאים במקומות מסויימים כמו גם חוקי אדמות שהכשירו את ההפקעות וגזל האדמות (1913). לאט לאט החוקים המפלים מקבעים את שלטון האפרטהייד.

בשנות ה-40-50, המאבק מתגבר והופך לתנועת המונים ומכיל קמפיינים של סרבנות שאפשר להשוות למאבקי השחורים באמריקה כעשור מאוחר יותר.

1949- הלאומנים עולים לשלטון.

1959 – נוסד הקונגרס הפאן-אפריקני- PAC שהתפצל מהקונגרס האפריקני וביקש להציג עמדות פחות מתפשרות.

1960- טבח SHARPVILLE – הANC תכננו עצרות המוניות נגד חוקי התנועה ה-PAC ניסו להביא גם הם אנשים שלא היו מאורגנים והמשטרה ירתה בגב של ההמונים. תמונות מהטבח התפרסמו בכל העולם והשפיעו על תנועת סולידריות עולמית. כאן כבר היה ברור שמדובר בשלטון מאד ברוטלי.

אחרי הטבח גם ה-ANC הקימו זרוע צבאית.

1964- נלסון מנדלה נכלא בגלל חלקו בפעילות הצבאית.

שנות ה-70 המשך שביתות ומאבק למרות גלי מעצרים, כשבחזית המאבק עומדים נערים וילדי בתי ספר.

יוני 1976- המשטרה פותחת באש בהפגנה של תיכוניסטים.

בעקבות ההפגנה התעוררו התקוממויות בכל דרא"פ שהשאירו למעלה מ1000 הרוגים תוך כמה חודשים, רובם נורו בידי המשטרה.

סטיבן ביקו הוביל את תנועת המודעות השחורה- Black consciousness movement כסטודנט. הטיף ללקיחת האחריות של השחורים בידיהם עצמם ללא תלות בכוחות חיצוניים. ביקו נרצח בגיל 34.

שנות ה-80- ההתנגדות גוברת כתגובה ללחץ אדיר של הממשלות. בשנות השמונים מתחילים לפעול בדרא"פ הרבה ארגוני זכויות אדם. זו תקופה מאד אלימה. הרבה פינויים של שכונות ואיזורים שלמים שמוכרזים כ"נקודות שחורות"- קהילות שלמות מפונות ובמקום ישוביהם מוקמים איזורי מגורים ללבנים

מוקם ארגון הסטודנטים של דרא"פ- COSAS, שמוביל הרבה חרמים והפגנות המוניות

1985 – גל שני של התקוממות נרחבת

ה- ANC מאד מאורגנים וקוראים לעיירות השחורים לא לתת לאפרטהייד לשלוט- להפוך את העיירות לUNGOVERNABLE

1986- הממשלה מכריזה על מצב חירום לאומי ששורר עד לשחרור נלסון מנדלה ב-1990. בתקופה זו נהרגים המונים ע"י חוליות מוות גם מחוץ לדרא"פ. מתפתחות הרבה מלחמות פנימיות בין ארגוני השחורים שאח"כ מסתבר שהן נגרמו מהסתה ומניפולציה של השלטונות בתוך הארגונים ועל ידי קבוצות ימין קיצוניות שפשוט טבחו בשחורים.

1990 – הקמת UDM- United Democratic Movement

איחוד של ארגונים וקבוצות שונות שהפכו לתנועת המונים שלא יכולה הייתה להיות מוחרמת על ידי השלטונות.

נלסון מנדלה משוחרר בתנאי שהחרם על ארגוני השחורים יוסר. היה ברור שאפשר להיכנס לדיון

ANC בונה סטרוקטורה לאומית שתהווה בסיס לשלטון עתידי

מתחילות שיחות שלום שמערבות הרבה קבוצות וארגונים

1991- מנדלה נבחר לנשיא ANC

1994 בחירות ANC נבחרת ומנדלה נשיא דרא"פ

מה שהוביל ואפשר הגעה להסכם היה-

1. בניית אמון על ידי אי החרמת הארגונים השחורים

2. שיתוף כל הגורמים בתהליך

3. תהליך של מו"מ שקדמו לו הרבה מו"מ קטנים על תנאי השיחות, כולל מנגנונים ליציאה ממבוי סתום ומשברים בשיחות

4. שמירה על רוח השינוי- האנרגיה של המאבק לשחרור הוכנסה אל תוך השיחות

האלמנטים של התהליך –

1. היו עקרונות ברורים

2. שוויוניות וכבוד

3. התייחסות לחוסר השוויון בכוחות של הצדדים

4. תמיכה של הקהילה הבינ"ל

השוואות אפשריות לפלסטין

1. הכחשה והפרה בוטה של זכויות אדם

2. החזקה והפקעה בכוח של אדמות- כיבוש

3. סיסטמטיזציה של קיפוח סוציו אקונומי

4. התנקשויות

5. התכחשות לשלטון החוק

6. התמודדות מול כוח עדיף של צבא ומשטרה

7. קבוצות ימין קיצוני (משווה את המתנחלים הקיצוניים לקבוצות ימין פרוטסטנטי בוריות, חושב שכמו בדר"אפ קבוצות כאלה צריכות להיות חלק מתהליך שיחות כשמרגישות שלא מיוצגות על ידי הממשלה)

8. תנועות בינ"ל שתומכות בישראל, בעיקר קבוצות פונדמנטליות נוצריות

השוני-

1. ארה"ב ותנועות יהודיות תומכות בישראל

2. אירופה חשה אשמה ולא יודעת איך לבקר את ישראל

חושב שזוכרות ממלאת מקום חשוב בבניית פרספקטיבות חדשות ובשבירת מיתוסים בהבנה של הקונפליקט בארה"ב ובאירופה. שומעים שם יותר ויותר על הביקורות הפנימיות בישראל.

עוד על הנושא-

Handmaker, J., Ngeleza, B., Nieuwhof, A., "Amandla Ngawethu! South Africa and Palestine compared", Electronic Intifada, 8 February 2005

Nieuwhof, A., Ngeleza, B. and Handmaker, J., "Lessons from South Africa for the peace process (1/2)", Electronic Intifada, 1 February 2005

Nieuwhof, A., Ngeleza, B. and Handmaker, J., "Lessons from South Africa for the peace process (2/2)", Electronic Intifada, 1 February 2005

Nieuwhof, Adri and Bangani Ngeleza, "Sanctions against apartheid South Africa should inspire the Palestinian people", The Electronic Intifada, 14 December 2004