מדינה אחת היא ההסדר היחיד בו ניתן לממש את זכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים. מימוש זה הינו מוסרי והכרחי כדי להביא לסיום הסכסוך ולפיוס בין העמים. במימוש זה גם טמונה האפשרות של היהודים החיים בישראל לחיות באמת בארץ ולא רק להיות מתנחלים/כובשים בה. רק אחרי שיקבלו היהודים בישראל את זכות השיבה הם יכירו בהיסטוריה ובגיאוגרפיה הממשית של הארץ ולא רק במיתולוגיה של "ארץ ישראל". הכרה בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים, ומימושה במדינה אחת היא, אפוא, גם אינטרס של יהודים ישראלים הרוצים לחיות בשלום.
עד כה, וגם בכנס זה, נדונו ההיבטים המוסריים, ההיסטוריים והפוליטיים של מדינה אחת וזכות השיבה אך לא קיים כמעט כל דיון בהיבטים המעשיים של מדינה אחת. אין כמעט תכניות או מודלים ממשיים לפתרונות של הסוגיות הרבות שמדינה אחת מציבה. ניתן כנראה להבין מצב זה על רקע הסרבנות הישראלית (והאמריקאית והאירופית) להכיר בזכות השיבה, אולם המשך קיפאון מחשבתי כזה מונע היווצרות של שיח שבתוכו ניתן לפעול ולהיאבק לכינון אופציה זו. גם בכנס זה לא עלה כמעט דבר המתייחס לאפשרויות ממשיות של שיבה והמחסור בכך זועק לשמיים.
בפתרונות מעשיים הכוונה היא לסדרה ארוכה של שאלות כגון תכנון יישובים חדשים או יישובים שנהרסו ב-1948, תכניות מתאר ארציות ואזוריות, תכנון תרבותי, חברתי וכלכלי למדינה העתידית. כיצד יראה החינוך במדינה כזו? מה יהיה מקומם של היהודים כמיעוט במדינה כזו? כיצד עוברים היהודים ממצב של רוב, או בעל הכוח, למצב של מיעוט? ועוד שאלות רבות אחרות. לדוגמא, כיצד תשפיע שיבת פליטים פלסטינים על העיר ת"א? על המסך מוקרנת מפת ת"א שעומדת להיות מודפסת ע"י זוכרות בקרוב. רואים בה את הכפרים שהיו בשטח ת"א עד הנכבה. מה יהיה איתם במרכז העיר הישראלית הזו אחרי שיבה? הייתי רוצה להיות בכנס שיתחיל מהתשובות לשאלות שהציבו כאן נדים רוחנה ואסע'ד ע'אנם, למשל, על מקומם של היהודים במדינה אחת.
בזוכרות היו לנו מספר ניסיונות מעניינים בשנים האחרונות להתקדם בכיוון זה אולם ללא הצלחה רבה. נדמה לי שניתן להסביר כישלון במחסור ב"כלי עבודה". פעמים ניסינו גם לפנות לגורמים אחרים להציע אפשרויות פתרון שונות, ממשיות, אבל נתקלנו בחוסר ידע מדאיג. אנחנו לא מתייאשים ופועלים ממש בימים אלה להציע רעיונות ראשוניים. אנחנו מתכננים כנס על זכות השיבה בת"א באמצע 2008 ו"סדק" שיעסוק באותו נושא ובערך באותו זמן.
הפעולה מחברת את היהודים עם הגיאוגרפיה וההיסטוריה הממשיות של הארץ ותורמת בכך ליצירת תודעה של מדינה אחת. הסיורים של זוכרות מפגישים יהודים (ופלסטינים) עם עדויות הפליטים ועם המקומות מהם גורשו ואליהם רוצים לשוב. זו מעין פעולה "מלמטה למעלה", כלומר לא מהרעיון והאידיאולוגיה של מדינה אחת אל המעשה שלה אלא להיפך: מהפעולה הגופנית, הסיור, אל הרעיון. באנגלית: we are experiencing bodily one state
אחד הפרויקטים שאנו עובדים עליהם כיום נקרא "זיכרון מגשר". הנה תמונות ממנו. פליטים צולמו בלבנון ותמונותיהם (מעוצבות קצת) בגודל מלא הוצבו בכרם בן זמרה, המקום ממנו גורשו: אל ראס אל אחמר.
