בלב לבו של המרכז המסחרי של מזרח ירושלים, מול שער שכם, צמחה בעשור האחרון מיני התנחלות, בה מתגוררות כיום שמונה משפחות יהודיות. כניסת היהודים לשכונה התאפשרה בזכות סיוע של האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, שפועל לפינוי משפחות ועסקים פלסטיניים מהשכונה. האפוטרופוס מסתמך על העובדה שבמאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 היתה במקום שכונה יהודית קטנה.
השכונה הוקמה באמצע המאה ה-19 על ידי מנהיג החסידים בירושלים, ניסן ב"ק, וקרויה על שמו - בתי ניסן ב"ק. רוב יהודי השכונה נטשו אותה בשל אירועי תרפ"ט (1929), אז נרצחו 19 יהודים תושבי השכונה בידי פלסטינים. שאר יהודי השכונה נמלטו עם פרוץ מלחמת השחרור ב-1948. בשנות השלטון הירדני, בין 1948 ל-1967, הקפידו השלטונות לרשום את הבתים באפוטרופוס כנכסי אויב ולא למכור אותם. עם כיבוש מזרח ירושלים הועברו הנכסים לבעלות האפוטרופוס הישראלי, שמנהל אותם מאז. ברוב המקרים לא הצליח האפוטרופוס לאתר את היורשים החוקיים והם במעמד של "נעדרים", כשהאפוטרופוס מנהל את המאבקים המשפטיים בשמם. לפחות חלק מהנכסים שפונו על ידי המדינה הועברו, בשכירות, לידי יהודים.
מפונים אחרי 80 שנה
כיום נמצאת השכונה, הנקראת בערבית מוסררה, מאחורי אחד ממרכזי הקניות המרכזיים של מזרח ירושלים, מצפון לשער שכם. גם החנויות עצמן - מאפיות, חנויות ירקות, מסעדות ועוד - שוכנות ברובן בבתי השכונה ונמצאות לפני סכנת פינוי תיאורטית. למעשה, מעריכים משפטנים, בעשור הקרוב, עם מותו של הדור השני לחותמי חוזי השכירות עם השלטון הירדני, יוכל האפוטרופוס להעביר את השכונה כולה לידי המתנחלים. חוק הגנת הדייר, ממנו נהנים הדיירים הפלסטינים, זכויות "דיירות מוגנת", חלות על חותם החוזה ולאחר מותו על אשתו, ולאחר מותם על ילדיהם, אך אינה חלה על בני הדור השלישי לחותמי החוזה. לפי הערכות, בעשור הקרוב ימותו רוב הדיירים המוגנים שעוד נותרו בשכונה, וכל הבתים יעמדו בפני סכנת פינוי. העובדה שחלק מהמשפחות מתגוררות במקום כבר 80 שנה, לא תעמוד לזכותן.
מאז שנת 2002 הצליחו האפוטרופוס ועמותת מתנחלים בשם "חומות שלם" להביא לפינוים של שלושה מתחמים בשכונה, שאוכלסו מאז ביהודים. העמותה, שעם פעיליה נמנים ח"כ לשעבר בני אלון ופעיל הימין צחי ממו, מוכרת מפעולה דומה של פינוי פלסטינים ויישוב יהודים בשכונת שייח ג'ראח הסמוכה. שמונה המשפחות היהודיות שמתגוררות במקום זוכות להגנה של מאבטחי משרד השיכון. בימים אלו נעשים שיפוצים מקיפים באחד המתחמים, ודירה וחנות נוספות שהועברו לבעלות יהודית עומדות ריקות, כך שהיישוב היהודי הקטן צפוי לגדול בקרוב.
נאבקים באפוטרופוס
אחד המבנים המיועדים לפינוי הוא בית קפה קטן שמשמש מועדון הקלפים הבלתי רשמי של קשישי מזרח ירושלים. "יש פה תוכנית גדולה להפוך את השכונה כולה לשכונה של יהודים", אומר בעל בית הקפה, מוחמד קאסתירו. האוויר במקום דחוס בעשן סיגריות וריח הל. צעיר השחקנים, מספר קאסתירו, הוא בן 75. "השחקנים באים כל יום בשש בבוקר ונשארים עד הצהריים, ככה כבר 40 שנה לפחות. פעם בא שוטר שאמר שפה מהמרים על כסף. הצבעתי לו על אחד השולחנות, היו שם שלושה אנשים, הגיל שלהם ביחד היה 216 שנה. אמרתי לו נראה לך שאלו אנשים שמהמרים בכסף?".
בשנים האחרונות מנהל קאסתירו, יחד עם בני משפחת אבו נדא, השוכרים את המקום מהאפוטרופוס, מאבק משפטי נגד סגירת המועדון ופינויו. נציג האפוטרופוס טען בבית המשפט כי הפלסטינים לא שילמו "דמי מפתח" ועל כן שכר הדירה שלהם צריך היה להיות גבוה בהרבה. במקום 40 דינרים ירדנים בשנה, דרש האפוטרופוס 2,500 שקלים בחודש בעבור החנות. לאחר שהפלסטינים לא שילמו דרש האפוטרופוס שיפונו מהבניין. לפני כשלושה חודשים דחה בית משפט השלום את טענת האפוטרופוס לגבי אי תשלום דמי המפתח, אך קיבל את הטענה שבשל פטירתו של איברהים אבו נדא, שהיה הדייר המוגן בנכס, חייבים בני המשפחה שאינם מוגנים לפנות את המקום. בינתיים הגישה המשפחה ערעור לבית המשפט המחוזי. בערעור טוען עו"ד מוהנד ג'בארה בשם המשפחה כי לא ניתנה לאלמנתו של אבו נדא הזדמנות להוכיח שהיא דיירת מוגנת על פי החוק, שכן הטענה הזו הועלתה על ידי נציג האפוטרופוס רק בשלב הסיכומים של המשפט. "האפוטרופוס לא יודע למי שייך הנכס. על פי ההיגיון הוא היה צריך להסתפק בכך שיגבה דמי שכירות ראויים. אבל הוא מתעקש דווקא על פינוי", אומר עו"ד ג'בארה.
לפחות במקרה אחר הצליחה עמותת חומות שלם להביא לפינוי משפחה פלסטינית ללא עזרת האפוטרופוס. אשה בשם חנה יכין רכשה את הזכויות על המבנה ממשפחה יהודית שירשה אותן. מי שייצג את יכין בבית המשפט הוא מייסד עמותת חומות שלם, עו"ד אלי שמואליאן.
"היה פה סוג מסוים של צדק, גם אם לא מושלם", אומר אריה דיין, חוקר בעמותת עיר עמים, שעוקב אחר הנעשה בשכונה. "מוסררה הישראלית שהיתה לפני 48' שכונה ערבית הפכה לישראלית, ומוסררה היהודית הפכה לערבית. לפחות נוצר איזשהו איזון ועכשיו באה המדינה ומכרסמת בצדק השברירי הזה. זה ביטוי נוסף למצב הבלתי סביר שיהודים יכולים לתבוע חזרה את הרכוש מלפני 48', בעוד פלסטינים יכולים רק לראות מרחוק את הרכוש שלהם", טוען דיין.
במשרד המשפטים נמנעו מלהתייחס לקשר עם העמותה ומסרו בתגובה: "הנכס בו גרה משפחת אבו נדא כולל דירה וחנות שהיו בבעלות משפחה יהודית. האפוטרופוס הכללי מופקד על פי החוק לנהל עבורם את הנכסים בנאמנות עד שיבואו הזכאים לנכס או יורשיהם. באשר לדייר האחרון בחנות, מאחר שהוא אינו דייר מוגן על פי הדין, היה עליו לשלם דמי שכירות מלאים אולם הוא סירב לעשות כן. במצב דברים זה ומתוך חובתו על פי הדין לדאוג לרכוש הנעדרים, הביא האפוטרופוס הכללי את המחלוקת בין הצדדים להכרעת בית המשפט אשר הכריע בה וקבע כי אכן אין לדייר האחרון זכות של דייר מוגן בחנות. בינתיים הוגש ערעור על ההחלטה על ידי הדייר, והנושא תלוי ועומד בבית משפט. האמירה כאילו האפוטרופוס הכללי מחפש פרצות בחוק אינה נכונה, כעולה מהחלטת בית משפט. האפוטרופוס הכללי ממלא את חובתו. האפוטרופוס הכללי היה נכון להסדר כספי בשווי הריאלי המגיע לנעדר אותו הוא מייצג. פינוי של הדיירים מהחנות, ככל שזה יעשה ומכירתה או השכרתה, יתבצעו רק על פי הכרעות בתי המשפט במחלוקת בין הצדדים".
את תגובתו של צחי ממו לא ניתן היה להשיג. בני אלון אמר כי הבתים שהיו שייכים ליהודים נתפסו ללא סיועו של האפוטרופוס. "אלו בתים של יהודים וקנינו אותם מהיורשים עצמם", אמר אלון.
