1. בשבחי הנוער

מאמר זה מוקדש לקבוצת ח'ותווה שפירושה בערבית היא צעד או מדרגה. ח'ותווה הוא ארגון אזרחי התנדבותי של מיטב צעירי רמלה לוד, המורכב ברובו מפלסטינים ומפלסטיניות, שצלחה דרכם בחייהם הפרטיים ובחרו להקדיש את זמנם הפנוי לקהילה בה צמחו, עד שדור חדש יעשה את הצעד הבא וייקח מהם את לפיד המהפכה. חו'תווה אכן יכולה להדליק את אש המהפכה הלא-אלימה לשוויון, סולידריות ושמחת חיים ברוח כיכר א-תחריר, ולהפיצה בכל הערים המעורבות בפרט ובישראל-פלסטין בכלל. אני מבקש מכל היהודים והפלסטינים אזרחי המדינה החפצי חיים להצטרף להפגנה בלוד ב-29 במרס, הפותחת את אירועי יום האדמה, במטרה למנוע המשך הריסת בתים של ערבים תושבי העיר. בתים שמאות מהם מסומנים להריסה.

2. תודה לכנסת ישראל

לאחר שחוק הנכבה וחוק האפרטהייד ליישובים קהילתיים עבר בכנסת, וחוק החרם אנטי-חרם כבר באופק, נראה לי שזה אחד המאמרים האחרונים שאוכל לכתוב במסגרת חוקית במדינת ישראל (עד בוא המהפכה כמובן). אני חייב להודות שבתנאים הקיימים, אין ניצחון מוצלח יותר לשמאל הפלסטיני-יהודי מאשר העברת החוקים האנטי-דמוקרטיים בכנסת ישראל, חוקים המורידים את המסכה הנאורה מהדיקטטורה היהודית-דמוקרטית. ביום בו יעבור חוק החרם, תיכנס לתוקפה הקריאה הנתמכת על ידי רבבות בישראל ורחבי העולם להחרמת כל מוצרי ההתנחלויות גם על-ידי אלו שאינם תומכים בחרם. ראו הוזהרתם!

3. השמאל הציוני

כאשר עמוס עוז העניק למרואן ברגותי את ספרו "סיפור על אהבה וחושך", הוא כתב בהקדשה: "הסיפור הזה הוא הסיפור שלנו, ואני מקווה שתקרא אותו ותבין אותנו יותר טוב". נשאלת השאלה האם עמוס עוז יוכל אי פעם להכיל את התובנה, שרק כאשר העם הפלסטיני יהיה חופשי ושווה זכויות לעם היהודי-ישראלי, תהיה הצדקה להקדשה מעין זו, המסבירה לכבוש את הנרטיב הרומנטי והמרגש של הכובש כפי שהוא תופש את עצמו.

למרות שקראתי בשקיקה את "סיפור על אהבה וחושך" אני חושב שבהקדשתו לברגותי, ממשיך עמוס עוז את המסורת הבלתי נסבלת של יורים בוכים. הגיע הזמן שעוז, בשם השמאל היהודי, יכתוב לברגותי בהקדשה "איתך במאבקך הצודק לחירות ושוויון" או "סליחה שעמדתי מנגד ושיתפתי פעולה, בזמן שעמי שיעבד את עמך, שדד את אדמותיו והפך את עמך לעם נדיב וגאון ואכזר”.

כשם שלא נבקש מהנאנסת להבין את הנרטיב של הגבר, רק משום שהאנס הוא קרוב משפחה שלנו או נשיא המדינה שלנו, כך הגיע הזמן שהשמאל הציוני יפריד את עצמו מהקולקטיב היהודי-ישראלי המדכא ויעמוד לצד הפלסטינים. רק כך יחדל השמאל הלאומי להתנהג כמו מקורבי קצב.

4. הצעת חוק יסוד אזרחי

במדינתנו, שרבים מתושביה החדשים, הם קורבנות של רדיפה על בסיס גזעני, על המהגרים החדשים (היהודים), לקיים יום זיכרון ומחילה רשמי על פשעי העבר כלפי ילידי המקום (הפלסטינים).

על היהודים למצוא כל דרך אפשרית להחזיר את גזל העבר לפלסטינים ולתקן את עוולות העבר וההווה בחקיקה ובמעשים טובים. יש לפעול בדחיפות להגשמת חזון דו-לאומי, רב-תרבותי, רב-מגדרי, המושתת על שוויון, סולידריות ואהבת החיים.

ולכן יש לקבוע בחוק כי:

א. מתוך הכרה באסון הלאומי (הנכבה) שפקד את הילידים, תושבי הארץ, עקב ההגירה החדשה של יהודים שנרדפו בארצות מוצאם, כל אזרח או אדם הפועל במכוון למנוע תחושת ביתיות, שייכות, אושר, בעלות, ושוויון מלא מהפלסטינים, יהיה צפוי לעונש נושא קלון.

ב. כל המכחיש בפומבי את הנכבה כאירוע היסטורי, אמיתי ומכונן של האסון של העם הפלסטיני,יוקע על ידי הרשות המחוקקת והמבצעת של המדינה.

ג. כל אזרחות חדשה תהיה מותנת בהכרה מלאה באופי השוויוני, הדו-לאומי, רב-תרבותי ורב-מגדרי של מדינתנו.

ד. כל אדם בעל זיקה יהודית או פלסטינית, או כל שאינו יהודי או פלסטיני אך קשר את גורלו ופרנסתו בארצנו, ומקבל עליו את עקרונות סעיף ג - יתקבל באהבה במדינתנו המשותפת.

 
עד התקבלות החוק, יש לזכור: הכל נגוע. התרבות, הכלכלה והשפה.