המחוקקים הישראלים כנראה חסרי ביטחון בחסינותה של מדינת ישראל להתמודד עם האתגרים המובנים בשלטון הדמוקרטי. אחרת, קשה להסביר את שטף הצעות החוק המפוחדות שהכנסת ה-18 מקדמת בשנתיים האחרונות, שהמשותף להן הוא חוסר אמון ביכולתה של ישראל להכיל מחלוקות ומגוון של דעות: החל בדרישת הצהרת הנאמנות, דרך הצעות שאמנם נפלו אך נידונו בכובד ראש לחקור את צעדיהם של ארגוני זכויות אדם, ולהעניש מי שקוראים לחרם על מוצרי ההתנחלויות וכלה ברדיפה של ממש של כל מי שאינו יהודי, כפי שמוצע בהצעת חוק המציעה להטיל עונש מאסר של חמש עד שבע שנות מאסר על מסתננים או על מי שמסייעים להם.

הצעת "חוק הנכבה" שתועלה להצבעה מחר בקריאה שנייה ושלישית, עם סיום מושב החורף של הכנסת, מדגימה היטב את הרוח המנשבת בכנסת הנוכחית: רוח אנטי-דמוקרטית, גזענית ואולי מעל הכול - אטומה וחסרת רגישות. זוהי רוח אנטי-דמוקרטית, משום שחופש הביטוי הוא אחד העקרונות החשובים ביותר של הדמוקרטיה, והוא מיועד להגן גם על ביטויים מקוממים ופוגעניים.

זו כבר כמעט קלישאה, אבל חשוב להזכירה: ביטויים נעימים שנמצאים בקונצנזוס לא זקוקים להגנה, כי הם לא מאויימים. הביטויים החריגים, המקוממים והלא נעימים לאוזן, הם אלה שחופש הביטוי נועד להגן עליהם.

רוח החוק גזענית וחסרת רגישות, משום שיש מי שנפגעו מהקמת המדינה היהודית בתש"ח, ומי שהקמתה גרמה להם סבל לא מבוטל. גם ההיסטוריה הרשמית של המדינה כבר מכירה בכך. רגישות לסבל של הזולת ולתפישת עולמו, לא פוגעת במדינה ולא מחלישה אותה. היא יכולה דווקא לחזק את הדמוקרטיה ולבסס אותה.

אבל מעל הכול בעייתית האמונה - התמימה אולי - שיש דבר כזה הסכמה סביב ערכי מדינת ישראל. הן ה"יהודית" והן ה"דמוקרטית" שנויות במחלוקת חריפה בציבור הישראלי. החוק המוצע ממנה את פקידי האוצר, המוסמכים לשלול מימון ממי שיציינו את יום הנכבה, לשפוט אם מטרת פעילויותיהם היא "לערער את יסודות המדינה ולסתור את ערכיה". קל לשער, לאור היד הקמוצה של פקידי האוצר, שכמעט כל אחד יערער מכאן ואילך על יסודות המדינה. הנה לכם דרך מקורית להקטין את עוגת התקציב.

והנה גם דוגמה מרתקת לתבוסה עצמית: לכאורה, יוזמי החוק ומי שיצביעו בעדו פועלים בעצמם כדי "לערער את יסודות המדינה ולסתור את ערכיה", שכן הם מקדמים הצעת חוק אנטי-יהודית ואנטי-דמוקרטית. כך גם כל מי שיפעלו בעתיד, לאחר קבלת החוק מחר, למען חקיקת חוקים אנטי-דמוקרטיים ואנטי-יהודיים חדשים: על משרד האוצר יהיה, לפי הגיונם שלהם, לשלול מהם את המימון המגיע להם מכספי הציבור (אולי כך, חלקם יפסיקו להוציא עשרות אלפי שקלים על הקמת דפי פייסבוק ושאר פעולות משונות לצורך "שמירה על קשר עם הבוחר").

מפוררים את הדמוקרטיה

הצעת החוק השנייה שתועלה להצבעה מחר עוסקת בחוק ועדות הקבלה, ופרט להיותה גזענית גם היא, יש בה כדי ללמד משהו חשוב על מה שקורה לחברה הישראלית. ועדות הקבלה, שקיימות כבר שנים לא מעטות, מבטאות לא רק הלך רוח חסר סובלנות, אלא גם פחד אמיתי מהשתלטות של השונה: החילונים פוחדים מהחרדים; החרדים מהחילונים (ההפרדה הגוברת בין המינים באוטובוסים, ואפילו במדרכות); היהודים מהערבים; נשואים פוחדים מרווקים; הטרוסקסואלים מהומוסקסואלים, והרשימה עוד ארוכה.

במקום להתמודד עם הדעות הקדומות באמצעות שיח פתוח - אפילו כואב וסוער - בא חוק ועדות הקבלה ומעודד את הנצחת הפחדים הללו, את הנתק בין הקהילות השונות ואת ההסתגרות בדלת האמות של "אנשים כמוני וכמוך". מה שבטוח - לפי הצעת החוק לשלילת מימון ממי שפועל נגד ערכי המדינה, יהיה על האוצר לשלול מימון כעת מכל יישוב שיקיים ועדת קבלה.

אין ספק, אם יום העצמאות הבא עלינו לטובה יהיה מעט עצוב מקודמו, זה יהיה בגלל פועלה של הכנסת ה-18 בפירור הדמוקרטיה הישראלית והחלשתה, ולא בגלל מי שיציין ביום זה את הנכבה הפלסטינית. מי יודע, אולי החוק הבא התור הוא חוק איסור ביקורת על הכנסת.