עד לפני כשנה וחצי רוב רובם של המבקרים בפארק קנדה, מאתרי הטיולים והפיקניקים המבוקשים ביותר בדרך לירושלים, לא ידעו כלל שהפארק הוקם על חורבות שלושה כפרים פלשתיניים שתושביהם אולצו לעזוב בעקבות מלחמת ששת הימים. הזדמנות ראשונה להתוודע לקיומם של שניים מהם, יאלו ועמואס, ניתנה לאחר שהקרן הקיימת בתיאום עם המינהל האזרחי הסכימה לדרישת עמותת "זוכרות" והציבה בפארק שני שלטים המספרים עליהם. מאז דאג מישהו לעקור את אחד השלטים ולצבוע את הכיתוב בשלט הנוסף.

אבל אנשי העמותה לא אמרו נואש. באחרונה פנה מנהל העמותה, איתן ברונשטיין, לקרן הקיימת וביקש מהנהלתה לבחון את האפשרות להציב שלטים לציון יישובים פלשתיניים נטושים בכל האתרים שבאחריותה. העמותה הציעה את עזרתה המקצועית באיתור שרידי היישובים, ומציאת פרטים חשובים על החיים בהם.

בקק"ל לא דחו את הבקשה על הסף. הנהלת הארגון קיימה בחודש שעבר דיון בעניין והשיבה לברונשטיין: "לצורך טיפול ממוקד בנושא, מבקשת הנהלת הקרן הקיימת לקבל מידכם מידע לגבי אתרים נוספים שהעמותה סבורה שיש בהם מקום לציון קיומם של יישובים פלשתיניים שהיו קיימים עד 1948. לקק"ל הכלים המחקריים לבדיקת הנושא, ולכן נבקש בשלב זה לקבל את רשימת האתרים הרלוונטיים בלבד".

לגבי עמותת זוכרות, ציון מיקומם של יישובים פלשתיניים שנהרסו ב-1948 הוא חלק מפעילות למען הכרתה של ישראל באחריותה לנכבה ובזכותם של פליטים לשוב לכפריהם. מטרה זו אינה מקובלת על רוב החברה הישראלית. אך ציון מיקומם של הכפרים ומידע לגביהם תורם גם להכרת התרבות וההיסטוריה של הארץ, וליתר מודעות לגבי הגורמים שעיצבו את הנוף הישראלי. הדבר קיבל משנה חשיבות בעיקר על רקע פעילות מתכננים וגורמי שמירת סביבה בשנים האחרונות לקידום שימור "נופי תרבות", כלומר שטחים שנופם עוצב על ידי פעילות האדם.

מה שנראה למטיילים בשמורות וביערות כיצירתו של הטבע, הוא בדרך כלל נוף שעבר עיבוד אנושי שראשיתו לפני אלפי שנים וסופו בכפרים הפלשתיניים. הטראסות (מדרגות על ההר שנועדו לעיבוד חקלאי), הבוסתנים, אמות המים וצורות נוף שונות עוצבו ונחרשו על ידי החקלאים בדורות השונים. זה בולט במיוחד בהרי ירושלים, שפלת יהודה והגליל.

סביב שכונת עין כרם בירושלים יש גם כיום מאות מבנים חקלאיים ששימשו מערכת מפוארת ומשגשגת של השקיה ועיבוד חקלאי שהיתה שייכת לכפר הפלשתיני עין כרם. בגבעות בית נטף הסמוכות לבית שמש, שטח שאותו מעוניינת רשות הטבע והגנים להפוך לגן לאומי, הבוסתנים של הכפר הפלשתיני שהיה במקום ממשיכים לעצב במידה רבה את הנוף.

היסטוריונים ביקורתיים במיוחד כלפי התנועה הציונית, כמו ד"ר אילן פפה, גורסים שההיעלמות מקיום כפרים פלשתינים באתרים כמו יערות הקרן הקיימת, היא חלק ממאמץ מכוון להשכיח את קיומם לטובת יצירת היסטוריה חדשה, המתאימה לנרטיב הציוני של ארץ שהיתה שוממת והודות לגופים כמו קרן הקיימת היא נהפכה לפורחת וירוקה. במחקר שפירסם הוא מנתח את המידע שהקרן הקיימת מפרסמת ביחס לכמה אתרים, ובהם יער ביריה, יער ירושלים, אזור רמת מנשה ואתר סטף הסמוך לירושלים. "הבוסתנים הפלשתיניים מוצגים כתוצר של הטבע, וההיסטוריה של פלשתין מועתקת לתקופת המקרא והתלמוד", הוא כותב בהתייחסו לאתר שבו שכן הכפר עין אל זיתון ביער ביריה.

פפה מציין גם שביער ירושלים ובאתר סטף מפרסמת הקרן הקיימת מידע על אתרים ייחודיים המעידים על הפעילות החקלאית הנרחבת שהיתה באזור. המידע מבליט את קיום הטראסות ומגדיר אותן כעתיקות, גם אם הוקמו ותוחזקו על ידי כפרים פלשתיניים ששכנו במקום.

במחקר שערכה בשנים האחרונות נגה קדמן (במסגרת לימודי שלום ופיתוח מטעם אוניברסיטת גוטברג בשוודיה ובהנחיית פרופ' אורן יפתחאל מאוניברסיטת בן גוריון), היא מצאה שביערות קק"ל יש כ-86 כפרים פלשתיניים שהיא מכנה "מרוקנים". ברוב האתרים יש שלטי הכוונה, אך רק ב-15% מהם מוזכר הכפר בשמו הערבי. רוב הטקסטים בחוברות, בעלונים או בפרסומים אחרים לא מזכירים את הכפרים כלל. במחצית מהפרסומים שבהם נזכרים הכפרים, העובדה שהם ותושביהם היו ערבים אינה מוזכרת. רק במקרה אחד נמסר מידע לגבי מספר האנשים שחיו בכפר, ורק במקרים בודדים מופיעה התייחסות כלשהי לחיי התושבים. "ברוב המקרים, העובדה שהכפרים חדלו מלהתקיים אינה נאמרת במפורש", כותבת קדמן. "ניתן להסיק זאת מהטקסט בנוגע לרוב הכפרים, שמכונים נטושים, מתוארים כחורבות או שרידים, או מוזכרים בזמן עבר".

ברונשטיין כבר העביר את רשימת הכפרים ממחקרה של קדמן לידיעת הקרן הקיימת. בכוונתו גם לפנות לרשות הטבע והגנים ולבקש שגם היא תציין מיקומם של כפרים נטושים בשמורות ובגנים לאומיים. מרשות הטבע והגנים נמסר בתגובה שאין העדפה או התעלמות מאתר בגלל שייכות לאומית או דתית, וכי יש כמה כפרים ואתרים פלשתיניים שאליהם יש התייחסות בשלטים ובחומר הסברה שמכינה הרשות.

הרעיון לציין את מיקומם של כפרים ערבים שננטשו זוכה לתמיכה מצד יהודה זיו, העומד בראש ועדת משנה לשמות יישובים מטעם ועדת השמות הממשלתית, ונחשב לאחד המומחים הגדולים בישראל בתחום זה.

"אני תומך בציון השמות הערביים של אתרים שונים, ובהם כפרים, נחלים ומקומות אחרים ואני חושב שהם לא היו צריכים להימחק מהמפה", אומר זיו. "אחת הסיבות לכך היא ששמות אלה מלמדים לעתים קרובות גם על העבר היהודי של הארץ. יש סיבה נוספת והיא ששמות אלה מלמדים אותנו את ההיסטוריה של הארץ ושל נופיה. חשבתי שיש גם להוסיף שמות ערביים מקוריים של יישובים קיימים במסגרת מפה ראשונה של ישראל בערבית שמכין מרכז המיפוי, אך נאמר לי שאין לכך מקום. עם זאת, לגבי הכפרים ההרוסים, אני חושב שצריך להסתפק פשוט באזכור שם הכפר".