כפר הנטוש ליפתא, ביציאה מירושלים, פורחות עתה עשרות שקדיות אולי בפעם האחרונה. כחמישים בתי האבן הנטושים בין הטרסות הירוקות ועצי הפרי עומדים להיעלם. במקום יוקמו בתים לעשירים מחו"ל, שיעמדו סגורים מסוגרים ברוב ימות השנה.
בימים אלה משווק מינהל מקרקעי ישראל את אדמת ליפתא ליזמים פרטיים, בלי שהוכנה תוכנית שימור כוללת, כפי שנדרש בתקנון תב"ע (תוכנית בניין ערים) שאושרה למקום, ובלי שהוטמעו כראוי ההתנגדויות שהתקבלו בוועדה המחוזית.
שיווק המגרשים מנוגד גם לדרישת רשות העתיקות לעכב את הבנייה עד להשלמת סקר מקיף של מבני הכפר, "על מנת לתעד את תרבות בנייה נעלמת זו ולהעבירה לדורות הבאים", ולמדיניות דיור בר-השגה שאימצה עיריית ירושלים ביוני 2010 כדי למנוע עזיבה של צעירים את העיר. שטח הבנייה ליחידת דיור הוא של 190-300 מ"ר, עלויות הפיתוח לבדן, בלא מחיר הקרקע, בין חצי מיליון למיליון שקל למגרש.
ליפתא היא חוליה קטנה בשרשרת הירוקה המתמעטת מסביב לירושלים, עם חקלאות טרסות מדהימה ביופיה, תזכורת לנוף תרבות נכחד. אבל המגרשים של ליפתא משווקים אף שלא ברור מי ידאג לשימור המעיין והשטחים הירוקים. ברוח הבנייה ב"הולילנד", מפריטים בירושלים את שכיות החמדה ונותנים אותן לקבלנים מקושרים, המתעשרים על חשבון הציבור ועל חשבון הדורות הבאים.
הכפר היה יכול לסמל את התקווה לפיוס. רבים מאנשיו, שגורשו וברחו ב-1948, חיים בירושלים המזרחית, קרוב לאדמתם ולבתיהם. יותר מ-400 יישובים ערביים מחקה מדינת ישראל, ועליהם נבנו קיבוצים ומושבים וערים ליהודים בלבד. לא מוכרחים להמשיך למחוק את העבר של הערבים שחיו בארץ הזאת. מוטב להכיר בכאב האובדן שלהם ולהציע להם חיים משותפים בשלום. ליפתא מאפשרת לנו לשאול את הפליטים איך הם רואים את עתיד הכפר שלהם.
אלפי דונמים היו לתושבי ליפתא. על אדמות אלו נבנו בין היתר הכנסת, בית המשפט העליון, קרית הממשלה, התחנה המרכזית והקמפוס של האוניברסיטה העברית בגבעת רם. עכשיו, כשנותרו רק 55 בתים, בית קברות, מעיין ועשרות שקדיות, אולי הגיע הזמן לשאול, איזה שכנות אנחנו בונים כאן בין יהודים לערבים? מה מציעה מדינת ישראל ליעקוב וסומאיה וזכריה שנולדו וגדלו בליפתא? ומה אנחנו הישראלים שנולדנו וגדלנו אל הכחשת הקיום הערבי בארץ מציעים לילדים שלנו?
חמש דקות הליכה מגשר המיתרים בכניסה לירושלים פורחים עשרות שקדיות ומאות פרחים, אולי בפעם האחרונה. ליפתא, הכפר שלא נהפך לכפר לאמנים ועשירים כמו עין כרם או עין הוד, עומד בשיממונו המיוחד, על בתיו שאת גגותיהם פוצץ הצבא.
אולי דווקא לרגלי מגדל בבל הענקי הזה המנצנץ ביום ובלילה ימשיכו הכלניות לפרוח כמו השבוע? כפר קטן, שבו יהודים וערבים יישבו בבית הקפה. מקום אחד שיאפשר לישראלים להכיר באסון של העם הפלסטיני, להתנצל ולבחון דרכים לחיים משותפים בעתיד.
עד שיהיה הסכם שלום אפשר לבקש מתושבי ליפתא, שרבים מהם מהנדסי בניין, אדריכלים וקבלנים, לשמר את הכפר תוך כדי ייצוב וחיזוק מינימלי של המבנים הקיימים, ולהכין ביחד תוכנית לעתיד.
כל עוד אין הידברות בין יהודים לערבים בירושלים על עתיד העיר, כל תוכנית בנייה חדשה היא הרס של תקווה. מהמלצת הוועדה המקומית לבנייה חדשה בשייח ג'ראח-אום הרון בשבוע שעבר ועד לתוכנית ליפתא, המגמה של בנייה על אדמות של פלסטינים צריכה להיעצר. הירושלמים ידעו להגן על עמק הצבאים. אולי נצליח גם לשמור את הכפר ליפתא - במצבו הנוכחי, הירוק והיפה - לדורות הבאים?
