בשבת הקרובה (20.3) אמור היה להתקיים טקס קצר במקום בו שכן, טרם מלחמת השחרור, הכפר הערבי רוביה א-תחתא. הכפר, ששכן בסמוך לקיבוץ משמר העמק, נחרב עד יסוד, ואדמותיו משמשות היום כשטחי חקלאות ובור של הקיבוץ.

עמותת "זוכרות", הפועלת להנצחת הכפרים הערביים שתושביהם נטשו או גורשו והפכו לעקורים ופליטים בארץ או בארצות ערב השכנות, לרבות הכפר רוביה א-תחתא - פנתה אל חבר הקיבוץ הוותיק מיכה לין (שנפצע במלחמת השחרור) וביקשה ממנו לשמש כמקשר ומלווה של היוזמה הסמלית. לין, שתחילה גילה נכונות ואחר-כך חזר בו, הפנה את הבקשה אל מזכירות משמר-העמק. לאחר התייעצות בין מספר חברי מזכירות, החליטו להשיב בשלילה לעמותה. לטענתם, מדובר לא רק בהתנגדות לאירוע הזה, אלא בסירוב גורף לקיום צעד מחאתי פוליטי כלשהו בתחומי הקיבוץ.

 יעל מס, מזכירת משמר-העמק, אומרת שאם מדובר היה באדמות הסמוכות לקיבוץ, ולא בשטח הקיבוץ עצמו - לא היתה מתנגדת ליוזמה, אבל הפנייה של מיכה לין, בשם העמותה, "דיברה על מצעד עם שלטים בתוככי הקיבוץ וקיום טקס בתחומנו. לכך לא הסכמנו, כמו שלא היינו מסכימים לאירועים דומים של גופים פוליטיים מהמרכז ומהימין. חבל שאנשי העמותה נטו להבין שניתן אישור מוקדם ליוזמה שלהם. מדוע אנחנו לא מתירים קיום הפגנות פוליטיות בתחומי הקיבוץ? על כך איני מוכנה להרחיב".

 מיכה לין (80) כועס, בדיעבד, על הצעד שניסתה עמותת זוכרות לעשות בתחומי משמר-העמק. "בתור מי שנפצע קשה במלחמת השחרור, ושהה במשך שש שנים בבתי חולים, הייתי מתקשה לארח את אנשי זוכרות באירוע כמו זה שתכננו. על בסיס אישי אין לי שום בעיה לקבל את פליטי הכפר, אבל הצבת שלט במקום שמדבר על עוול שנעשה כביכול כלפיהם - זו התרסה נגדי, כאילו עשיתי להם משהו רע. לא הייתי מניח להציב שלט במקום. כשפנו אלי מהעמותה להיות מקשר בינם לבין הקיבוץ, לא ידעתי מה זה ומי זה זוכרות. היה לי קשר עם אחד מראשי העמותה, והוא אמר ש-150 איש מתכוונים להגיע. הבנתי שיש כאן יריקה על מנהג קבלת אורחים, ושמחתי שהקיבוץ סירב לבקשה".

איתן ברונשטיין, יו"ר עמותת זוכרות, מוחה נגד הגדרת הטקס כהפגנה. "אפשר לכנות כל דבר בשם, ויש אולי לאנשי משמר-העמק סיבה טובה לכך, אבל בפועל היינו אמורים לצעוד למקום שאין בו דבר מלבד אדמת טרשים, ולספר על הכפר הנטוש. נראה שחברי משמר-העמק עדיין חוששים פן מישהו ישוב למקום שנטש במלחמת 48', או ידרוש פיצוי על כך. זהו חשש הזוי. לפני המלחמה היו יחסי רעות בין הכפר לקיבוץ, חברים דיברו ערבית עם תושבי המקום, ורק לאחר שהכפריים עזבו או הועזבו, הלכו החברים לבן-גוריון וביקשו ממנו אישור להרוס את הכפר - מה שאכן קרה. בסך הכל רצינו לעבור בתחומי הקיבוץ ולערוך טקס קצר במקום שאין בו דבר. אבל שם מפחדים, כנראה, מהשלדים שיש בארון, ולא מאפשרים לנו לעשות זאת".

 
האירוע בוטל לאחר התנגדות הקיבוץ לקיומו?

איתן ברונשטיין: "האירוע יתרחש, אם כי במקום חלופי. נעבור באוטובוס ונראה לאנשים את המקום בו שכן הכפר. אני עדיין מקווה שיקום צדיק אחד במשמר-העמק שיברך על היוזמה. אני מאמין שיש כזה, אחרת לא הייתי מקים את העמותה לפני שמונה שנים. חשוב להשמיע מה קרה כאן, למי קרו הדברים, וגם לשמוע סיפורים שלא מוכרים דיים לציבור הרחב".