כשמעלים את זיכרון הנכבה בין יהודים, התגובות האופייניות הן תחושת איום, הכחשה, תוקפנות, לפעמים היסטריה. עד מהרה מתברר כי הפחד האמיתי הוא מפני השיבה, וגם כי הפחד מפני השיבה הוא אמיתי. אם נודה שגירשנו אותם, עוד ניאלץ להתיר להם לשוב. ישנם כמובן אלה הכופרים בעצם התרחשותה של הנכבה, מכחישים את הגרוש או לפחות את האחריות הישראלית לאסון הפלסטיני, וגם אלה הטוענים שחטא הגרוש כופר כבר על–ידי "גרוש" היהודים מארצות ערב. אבל הנימוקים אינם מסלקים את הפחד; כשהם מגויסים על–ידו הם גם משמרים אותו. הפחד הוא הנימוק שבגללו מאמינים לנימוקים מעין אלה. בגלל הפחד אסור בשום אופן לפתוח פתח שדרכו עלולה להופיע תביעת השיבה.