בראיון לעמליה רוזנבלום טוען אבשלום קור, כי הערבים ירשו את "שמותיהם של יישובים כפי שקלטו אותם מיהודים" ("שיחת היום", "הארץ", 19.4). מדבריו עולה, שהערבים לא הטביעו את חותמם על שמות היישובים בארץ. כדי להוכיח זאת מצהיר קור הצהרות כוללניות ומתעלם מהמסורות שציירו את המפה ההיסטורית של הארץ. 
איני בא לטעון שכל שמות היישובים שבפי הערבים מוצאם בשפה הערבית. במחקר שערכתי התחוור לי, שחלק משמות היישובים בערבית מעידים גם על שילוב של יסודות עבריים; לפעמים מוסברים שמות חסרי פשר בערבית במקור עברי. 
ואולם, הפער בין מקרים אלה של אימוץ מן העברית לבין הצהרותיו של קור - גדול. אילו נהג קור לפי כללי המדע, היה צריך להסביר שגם עקבות הערבית ניכרים בשמות המקומות. מהטיעונים שלו מתברר, שמטרתו אינה לרדת לחקר האמת המדעית, אלא להשתמש בידע שלו כמנוף לטענה אידיאולוגית. באמצעות הכחשת הסממנים האתנו-לשוניים הערביים, הוא מבקש להוכיח, שעברה של הארץ הזאת הוא יהודי באופן בלעדי. 
המקרא, כמו גם מקורות היסטוריים אחרים, סותרים עמדה זו. בספר יהושע (ג', י') נאמר כי לפני כיבוש הארץ על ידי יהושע חיו בה שבעה עממים. האם אפשר להוכיח כיום, כי השמות התנ"כיים עבריים כולם, ולא המשיכו מסורות לשוניות של העממים שישבו בארץ לפני כיבושה? 
עברה של הארץ עשיר במסורות אתנו-לשוניות ודתיות. ניתן לאתר השפעות של הכנענים, העברים, הביזנטים, הערבים ועוד. שמות המקומות הצטברו אלה על גבי אלה בגרסאות שונות, בהתאם לתקופות ההתיישבות במקום, כמו השכבות המצטברות על תל. הפסיפס האנושי שידעה הארץ הטביע את חותמו על נוף שמותיה; ומכאן שנוף זה הוא גם עדות טקסטואלית לגלי העמים שבאו בשערי המקום ולזהותו רבת-הפנים. הייתכן שהמוסלמים שהגיעו לכאן במסעות מלחמה, ותושביה הערבים של הארץ, המתגוררים בה מאות בשנים, לא העניקו שמות ליישוביה? 
בדוגמאות לשמות שהעניקו הערבים ליישובים ולאתרי טבע אפשר למלא ספר. אסתפק במעטות: היישוב כאוכב אבו אל-היג'א מנציח בשמו את אבו אל-היג'א, מפקד בצבאו של סלאח א-דין; אל-אעסם קרוי על שם בני השבט המתגוררים במקום; הודג' אל-ערוס (אפיריון הכלה) הוא שם המקום שבו תהלוכות מריינה ומספוריה (כיום ציפורי) נהגו להחליף ביניהן כלות. 
אי אפשר לטעון שהשמות הללו עבריים, ואי אפשר להעלים במחי טענה מדעית מופרכת את קיומה של החברה שיצרה אותם. ואם לא די בכך, הגיש קור לעיריית ירושלים תוכנית למתן שמות לתחנות הרכבת הקלה בירושלים, שאינם אלא עקירת השמות הערביים וקביעת שמות עבריים תחתיהם. 
תאוותו האידיאולוגית של קור מבקשת למחוק מן התודעה את העבר הערבי של המקום ובכך להוכיח לכולי עלמא שהוא מצוי בבעלות יהודית, וכי לערביי ירושלים אין זהות לשונית ומרחבית הקושרת אותם "לירושלים של מטה" ולעיר מגוריהם זה דורות. טוב היה לו הציע קור לעירייה תוכנית לשימור השמות הערביים; בכך היה מראה, כי היה ועדיין יש דו-קיום לשוני בעיר השסועה בפרט ובארץ בכלל. 

ד"ר דהאמשה עוסק בחקר הזיקה בין שמות המקומות בארץ ובין זהות המקומות בסיפור, בזיכרונות אוטוביוגרפיים ובזיכרונות היסטוריים