"אין די בטענה ששטח או נכס מסוים הוא 'בית'", איכזבו בשבוע שעבר שופטי בית הדין האירופי לזכויות אדם את הפליטים היוונים-קפריסאים שעתרו אליו, "על התובע להצביע על זיקה רציפה עם המקום. 35 שנה חלפו מאז שהעותרים איבדו את החזקה על רכושם, דורות חלפו, האוכלוסייה המקומית השתנתה וחלק ניכר מהרכוש החליף בעלים לפחות פעם אחת על ידי מכירה, תרומה או הורשה". 
היוונים-קפריסאים, שנמלטו ב-1974 לחלקו הדרומי של האי מפני הכיבוש הטורקי, תבעו שהצד הטורקי ישיב להם את אדמותיהם ונכסיהם. אבל רובם של 17 השופטים בשטרסבורג קיבלו במלואה את העמדה הטורקית-קפריסאית, שלפיה המציאות גוברת על "שורשים משפחתיים", הזמן חזק מהרגש וזכויותיו של הדייר קודמות לאלו של בעל הבית. הפליט יכול לקבל את המגיע לו במזומנים, לא בהכרח באדמה, קבעו השופטים. 
אף שלהחלטות בית הדין האירופי אין תוקף משפטי מחייב מחוץ לאירופה, המשפטן פרופ' איל בנבנישתי מאוניברסיטת תל אביב, מומחה לסוגיית הפליטים, מייחס להן חשיבות רבה: המוסד המשפטי הבינלאומי שאותו הוא מחשיב למכובד בעולם בתחום זכויות האדם פתח פרק חדש במחלוקת סביב זכות השיבה. ההלכות של בית הדין משמשות מקור השראה לבתי משפט בכל העולם, גם בישראל ובארצות הברית. 
לדעת בנבנישתי, פסק הדין הניח עתה מחסום בפני הניסיון הגובר של ממשלות במערב, האו"ם וארגוני זכויות אדם להכיר בזכות השיבה של פליטים לארצות מוצאם, ובעיקר מדובר ב"שיבה פרטית" - זכותו האישית של הפליט שאינה כפופה להסכמים בין מדינות. המגמה המדינית להכרה בזכות המשפטית להשבת פליטים גוברת מאז סוף שנות ה-90, ולאו דווקא מתוך הזדהות עם סבלם - זו לעתים דרך אלגנטית להיפטר מהם. אירופה, למשל, שמחה להיפרד מפליטי מלחמות הבלקנים. בסוף ינואר אף אימצה העצרת הכללית של מועצת אירופה החלטה שלפיה הפליט יוכל לבחור בין חזרה לביתו לבין קבלת פיצוי שווה ערך. 
בנבנישתי, שסבור שלפליטים הפלסטינים מ-1948 אין זכות שיבה לישראל, אינו מסתיר את סיפוקו מהחיזוק שקיבלה פרשנותו מפסק הדין. הוא גורס שגם החלטת עצרת האו"ם 194 מ-1948 - שלפיה הפליט הפלסטיני יכול לבחור בין שיבה לישראל לבין פיצוי - אינה מקנה זכות אישית לכל פליט לשוב, להבדיל מזכותו לפיצוי. לפי בנבנישתי, גם יוזמת השלום הערבית המתייחסת להחלטה 194 העניקה לישראל זכות וטו על כך. 
למתנחלים, בנבנישתי דווקא ממליץ שלא לתלות את פסק הדין החדש במסגרת מוזהבת, מתוך מחשבה שנוכחותם הממושכת בשטחים - כמו זו של הטורקים בקפריסין - מבטיחה להם חזקה על השטח. "יש הבדל בין מצב שבו אנשים נכנסו לבתים של שכנים שנהפכו לפליטים כתוצאה מסכסוך, לבין אלה שנכנסו ביודעין לשטח שהריבונות עליו שנויה במחלוקת ונתונה למשא ומתן", הוא אומר. בנבנישתי מזכיר את פסיקת בג"ץ בעתירתם של מפוני גוש קטיף נגד הפינוי, שהדגישה כי הם ישבו במקומותיהם באופן זמני מכוח צו של מפקד האזור. 
היבט חשוב של פסק הדין הוא ההבחנה בין זכויות הפרט ליחסים מדיניים: אזרחים - ובמקרה הזה, התושבים הטורקים בצפון קפריסין - לא צריכים לשלם את מחיר חוסר יכולתם של הפוליטיקאים ליישב סכסוכים. "העיקרון הזה חל גם עלינו. בית הדין האירופי קבע שאפילו אם מדובר בפשע מלחמה ובכיבוש שאינו חוקי, יש להתחשב במציאות החדשה שנוצרה לגבי אלה שחיים בשטח", מסביר בנבנישתי. גם השופטים הזהירו מפני מצב שתיקון אי-צדק ישן יגרום אי-צדק חדש - למתיישבים הטורקים. 
בית הדין דחה באכזריות את הטענה שזכויות האדם כוללות הגנה על הערך הרגשי של "שורשים משפחתיים" ביחס לקרקע מסוימת. הוא גם הדף את טענת העותרים, שדחיית עתירתם תהיה פרס לעבריין. השופטים הסבירו שרכוש ניתן להמיר - בפיצוי כספי או ברכוש חלופי, למשל רכוש של טורקי-קפריסאי שעזב את דרום קפריסין. 
השופטים בשטרסבורג המליצו לפליטים היוונים-הקפריסאים לפנות למנגנון השיפוטי שהקים הצד הטורקי, ולתבוע ממנו את השבת רכושם או פיצוי כספי לאלה שאינם מעוניינים בכך. בנוסף המליצו לפליטים להמתין לסיום מוצלח של המו"מ המדיני בין הצדדים. 
בנבנישתי מציע לשים לב לסעיפים "המדיניים" בפסק הדין: השופטים מתייחסים לאחריות של הצדדים לסיום הסכסוך. הם מציינים שהטורקים הצביעו ב-2004 בעד תוכניתו של מזכ"ל האו"ם לשעבר, קופי אנאן, לאיחוד האי, אף שכללה שיבה מוגבלת של יוונים לחלקו הצפוני, ואילו היוונים דחו אותה ברוב גדול. הם גם מזכירים שהטורקים הקימו מנגנון אמין להסדרת תביעות הפליטים. לסעיפים אלה היתה תרומה מרכזית להחלטת בית הדין. 
בנבנישתי ממליץ לישראל ולפלסטינים ללמוד היטב את פסק הדין: "יש כאן הכרה במורכבות בעיית הפליטים, בעיקר בכך שזכויות אדם אינן מוקנות רק לצד אחד. מאמצים כנים מצד הכובש להגיע לפתרון הוגן שמשקף את המציאות, יכולים לזכות בהכרה משפטית בינלאומית. לעומת זאת, הצד הנפגע שמחליט לחכות עד סוף הדורות, יתעורר יום אחד ויגלה שחלה התיישנות על הזכויות שלו. המסר לשני הצדדים הוא אפוא - אל תגררו רגליים. במלים אחרות, מי שמעוניין בסיום הסכסוך ובפתרון הוגן של בעיית הפליטים, קיבל מבית הדין האירופי סולם נוח מאין כמוהו לרדת מהעץ".