לפני מספר חודשים ביקשו מאיתנו תושבים מהצפון להקים קבוצה שתלמד "איך אומרים נכבה בעברית?". זוכרות מקיימת קבוצות כאלה בשנים האחרונות בת"א, ירושלים, באר שבע ומכללת ספיר ושמחנו על ההזדמנות החדשה. גייסנו מדריך שמשימתו הראשונה היתה לאתר מקום מפגש לקבוצה. הוא פנה למכללת תל חי וביקש לאפשר לקבוצה, שרוב משתתפותיה סטודנטיות במכללה, להשתמש בחדר. התשובה היתה חיובית אבל יומיים לפני המפגש הראשון בוטל האישור. לא התייאשנו ופנינו לבי"ס עיינות ירדן הנמצא בקיבוץ עמיר. מספר נשים מזוכרות גדלו בקיבוץ עמיר ולמדו בביה"ס ולכן היה טבעי שנחזור "הביתה" ונבקש לסייע עם קבוצת הלמידה. מנהל ביה"ס, ידיד ותיק של זוכרות, נענה בשמחה.
הקורס יצא לדרך והתקיימו שתי פגישות מוצלחות של הקבוצה. ואז קיבלנו טלפון ממנהל ביה"ס שסיפר בדאגה שהוא מקבל פניות מעיתונאים וממשרד החינוך בנושא הקבוצה הזו. לפני כן הוא קיבל פניות טלפוניות זועמות מאורי הייטנר, תושב אורטל בגולן הסורי. הייטנר ניסה ללא הצלחה לשכנע אותו להפסיק את "הביזיון", כפי שתיאר זאת בבלוג שלו.
הרתיח את הייטנר שקרית שמונה וקיבוץ עמיר מכונים "התנחלויות ציוניות" באתר של זוכרות. לשמחתנו הוא הזכיר שיישובים אלה הוקמו על אדמות חאלסה ודוארה. בהתלהמות אופיינית הוא מציין שזוכרות דומה בכך לחמאס והוא מייחס  לה (בטעות) את התפיסה לפיה התנחלות היא "ישות בלתי לגיטימית ולכן דינה לחלוף מן העולם".
זוכרות אכן רואה בקרית שמונה ועמיר התנחלויות אבל כך גם תל אביב ואריאל. הן התנחלויות מן הטעם הפשוט שהוקמו ע"י מהגרים שבאו מחוץ לארץ להתנחל בה. התנחלות היא מילה נרדפת להתיישבות ובתחילת הציונות השימוש במושגים התנחלויות וקולוניות היה מקובל בקרב המהגרים הציונים. מאמצים רבים של השמאל הציוני הצליחו להבנות את "ההתנחלויות" כמקומות יישוב של יהודים בגדה המערבית. לטענתם הם שמהווים מכשול לשלום והסרתם היא תנאי הכרחי להשגתו.
זוכרות גורסת שאין הבדל עקרוני בין ההתנחלויות שהוקמו ע"י המהגרים היהודים בשטחים שנכבשו ב-1948 לבין אלה שהוקמו בשטחים שנכבשו אחרי השלמתו ב-1967 (למעט ההתנחלויות בגולן הסורי שבהסדר שלום יצטרכו לעבור למקום אחר או להישאר תחת ריבונות סורית אם הסורים יסכימו לכך). ההתנחלויות הציונות הן אפוא כל מקום יישוב שהוקם ע"י מהגרים בחסות הציונות. הם נבדלים מיישובים כמו צפת, ירושלים, טבריה ועוד, בהם חיו "יהודים פלסטינים" מאות שנים, עוד לפני ההגירה הציונית.
לדעתנו אף אחת מההתנחלויות לא חייבת "לחלוף מן העולם". אריאל וקדומים, כמו תל אביב וקרית שמונה יוכלו להישאר במקומן גם בהסדר שלום עתידי בין הישראלים לפלסטינים. אחרי שתוכר זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים ומי מהם שירצה לשוב יזכה לכך, נוכל לחיות יחד בארץ, בכל מקום. הישראלים החיים בארץ והפליטים הפלסטינים וצאצאיהם שיבחרו בכך יוכלו לחיות בכל מקום שיבחרו. המשטר לא יהיה מבוסס על הפרדה אלא להפך, על קיום משותף במרחב.
ההתנחלויות הציוניות לא ימחקו מהמפה, אלא יעברו דה-קולוניזציה. תל אביב תוכל לקלוט לשטחה פליטים פלסטינים מהכפרים הפלסטינים שהיו בשטחה. שכונת מנשיה תוכל לשוב ולחבר בין יאפא לתל אביב. הישראלים יוכלו לחיות בארץ, לדבר את שפתה הערבית ולהכיר את תרבותה, ולא רק לכבוש אותה. חזון כזה של חיים משותפים בארץ נדמה כסיוט עבור הציונים והם עושים ככל יכולתם להמשיך להפחיד את הישראלים מפני הערבים כדי למנוע אותו.
ובחזרה להייטנר ולמאבקו בלימוד הנכבה. אחרי השיחות עם מנהל בי"ס עיינות ירדן התברר לנו שהייטנר עמד מאחורי ביטול הקבוצה במכללת תל חי. למרבה האירוניה הייטנר מנהל מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית. נראה שגבולות הפלורליזם שלו מדירים כל מה שאינו ציוני לעילא.
הייטנר לא רק כותב בלוג. יש לו קשרים במשרד החינוך והוא הפעיל אותם. פקידי משרד שונים התקשרו למנהל בי"ס עיינות ירדן ולא הותירו בידיו ברירה אלא לבטל את אישורו להשתמש בחדר בביה"ס לקבוצת הלמידה. בכך פעל הייטנר לשכפל את ההכחשה של הנכבה בה הוא שרוי ולמנוע את למידתה מאחרים שמעוניינים בכך.
פרסום העניין בתקשורת הביא ליצירת קשרים חדשים של זוכרות בצפון ונפתח פתח למספר אירועים שלא היו מתוכננים מלכתחילה.
קבוצת הלמידה "אף על פי כן נוע תנוע" ותמשיך להיפגש וללמוד על הנכבה הפלסטינית. היא תעשה זאת בסלון של בית פרטי, כאילו במחתרת, לא בחסות ממסד כלשהו אלא כפעולה של התנגדות אזרחית. זה מזכיר לי פגישה מחתרתית אחרת בעברה של זוכרות ועל כך בפוסט הבא.

(בקרוב ניתן יהיה לכתוב תגובות כאן. בינתיים אפשר לשלוח אלי במייל וחלקן יפורסמו: eytanb@netvision.net.il)

6/2/2011

תגובות:

שלום איתן
 
תודה על האינפורמציה
 
קראתי בעיניין ובהסכמה מוחלטת לתפיסה שהצגת
 
נכון - יש מקומות לימוד אלטרנטיבים לבתי"ס
 
השתמשות בקו האישי כגון סלון, חברים, הכרת אנשים בשמם הפרטי
ועוד היא בעלת פוטנציאל רב אולי אף יותר ממפגש ציבורי
 
אני מחזקת את מעשיך והמעשה של זוכרות בכלל
 
הגיע הזמן
 
בהצלחה ושלום
 
יונת