{C}{C}{C}{C}{C}{C}

הקדמה

המלה ח'רבה משמעותה המילולית היא, כמו בעברית, חורבה. בפלסטין קיימים, והיו קיימים, הרבה כפרים ששמם מתחיל בתואר ח'רבה. הפלסטינים נתנו תואר זה למקומות שמצאו בהם שרידים של יישובים מתקופות היסטוריות ישנות. המלה ח'רבה – על פי רב - התייחסה בעצם לשרידים העתיקים שבמקום. למרות שהפלסטינים יישבו את המקומות האלה מחדש ובנו עליהם או לידם כפרים חדשים, התואר ח'רבה דבק גם בשם החדש של הכפר. )מסטפא אלדבאע', בלאדנא פלסטין(. הסבר זה מתאים למצבו של הכפר ח'רבת אם ברג'. הוא נבנה על אתר שופע בשרידי מבנים עתיקים, האתר הזה הוא שנקרא ח'רבה. אם ברג' הפלסטיני היה כפר קטן אמנם, אך בבירור - עד שהציונות הגיעה אליו - הוא לא היה ח'רבה. היו בו יחסית לגודלו, למצבו ולמיקומו בתים צנועים ויפים, חיים חברתיים ותרבותיים, כלכלה כפרית וחקלאות מוצלחת. את סימני החיים שהיו באם ברג' ניתן לראות עדיין במקום דרך שרידי הבתים, עצי התאנה, החרוב והזית המפוזרים במקום, דרך הצבר, דרך המים שבבאר ואפילו דרך בית הקברות המוזנח של הכפר ניתן להבין שהיו בו חיים. עדותו של הפליט עבד אלחמיד אלשאד'לי המתגורר בירדן שמובאת בחוברת זו מחזקת את הטענה הנ"ל.

כיום, מתקיימות בשטח הכפר עבודות "גילוי והסתרה". חפירות ארכאולוגיות לגילוי מערות קבורה רומאיות ומחילות מסתור יהודיות מלפני אלפיים שנה, תוך דילוג נפשע על ההיסטוריה הערבית פלסטינית של המקום. הארכאולוגיה הישראלית מגלה את מחילות המסתור העתיקות של היהודים ומסתירה, דרך הזנחה והתעלמות, את שאריות השרידים הפלסטיניים. המאמר "על ארכאולוגיה ומחיקת זהויות" שכתב אחד הפעילים בתחום במיוחד לחוברת שופך אור על המלאכה המתבצעת מתחת לאדמה.

נגה קדמן, מחברת הספר "בצדי הדרך ובשולי התודעה" שיצא לאור לאחרונה בתמיכת "זוכרות", שיתפה בחוברת זו בתחושותיה במחשבותיה שעלו במפגש שלה עם הכפר אם ברג'.

הכפר אם ברג' הוא הוכחה נוספת לכך שהטיהור האתני היה חלק מתפיסה ציונית כוללת. בפנינו כפר קטן שתושביו התפנו מתוך פחד ממתקפה יהודית, לא הייתה מלחמה סביב הכפר, בתיו ההרוסים כיום לא נהרסו במהלך קרב, פליטיו שהתחבאו עד שיעבור זעם גורשו בפעולה צבאית יזומה אחרי גמר המלחמה. עמותת זוכרות מקיימת את פעילותה בנושא הנכבה הפלסטינית כדי להגביר את מודעות הציבור, בעיקר הישראלי, לנושא. עמותת זוכרות קוראת לישראלים לקחת אחריות על הנכבה שגרמה הציונות לעם הפלסטיני מאז 1948, ולהשבת הפליטים הפלסטינים לאדמותיהם במסגרת תהליך פיוס אמיתי והיסטורי על הארץ הזאת. חוברת זו היא חלק מפעילותה של עמותת זוכרות כדי להנגיש את המידע על הנכבה הפלסטינית לציבור. החוברת מופקת במיוחד לרגל אירוע זכרון שיתקיים באתר הכפר. האירוע יכלול סיור בשטח הכפר, שמיעת סיפורו מפי צאצאי הפליטים שיורשו להיכנס לשטח ישראל והצבת שלטים שיציינו את שם הכפר הפלסטיני.

זוהי החוברת ה- 25 שזוכרות מפיקה כדי לתעד את ההיסטוריה של הכפרים הפלסטינים "שננכבו" בארץ הזאת. החוברות הקודמות עסקו במקומות האלה: ח'רבת אללוז, אלשיח' מונס, אלמאלחה, אלעג'מי ביאפא, חטין, אלכפרין, אלשג'רה, תרשיחא, באר אלסבע, ג'ליל, אללג'ון, סחמאתא, אלג'ולאן, אסדוד ואלמג'דל, ח'רבת ג'למה, אלרמלה, אללד, עכא, חיפא, עין אלמנסי, אלחרם ¸סידנא עלי, עין ע'זאל, לפתא ודיר יאסין.

זוכרות

אוגוסט 2008

ח'רבת אם ברג'

משמעות השם אם ברג' היא "בעלת מגדל". בנוגע למתן השם למקום יש שתי פרשנויות, האחת שהכפר קיבל את השם ככל הנראה בזכות מגדל גבוה עתיק שעמד במרכז הכפר כנראה עד סוף המאה ה – 19. השנייה היא שזהו שמו העתיק של הכפר שכלל את המילה היוונית )pyrgos( ומשמעותה מגדל. )ח'אלדי(.

אם ברג' היה כפר קטן. מספר תושביו בשנת 1948 היה 162 תושבים )palestineremembered.com( ובשנת 1931 היו בו 26 בתים. הכפר היה בנוי על 15 דונם, ולרשות תושביו היו יותר מ-13 אלף דונם אדמה, מתוכם רק כ – 3500 דונם היו בשימוש לחקלאות. הכפר נבנה על פסגת גבעה רכה בגובה 425 מטר, במרחק כעשרים קילומטר צפונית מערבית לעיר חברון. הכפר היה מחובר בשתי דרכי עפר לכבישים הראשיים, אחת מתחברת דרומה עם כביש בית ג'ברין – חברון והשנייה מתחברת מכיוון צפון עם הכביש הראשי המחבר בין בית ג'ברין וכביש ירושלים – יאפא. בתי הכפר נבנו מאבן, תושביו היו מוסלמים ושאבו מים משלוש בארות הנמצאות בצד הצפוני של הכפר. תושבי הכפר זרעו קטניות ועצי פרי, וגידלו צאן. הפלסטינים יישבו את המקום, לא ידוע באיזה שנה, אחרי שהיה חרב וריק. לכן קראו לו ח'רבה. שרידי העתיקות במקום מראים שהוא היה מיושב בתקופת הרומאים. המקום עשיר במערות ובקברים חפורים בסלע. ליד הכפר קיימות ח'רבות רבות, כל ח'רבה היא אתר עתיקות.

כיבוש הכפר

ככל הנראה הכוחות הישראלים נכנסו לאם ברג' בשלב ג' של מבצע יואב ב- 28 – 29 באוקטובר 1948. )ח'אלדי(. לפי בני מוריס, שלב זה התאפיין בבריחה מתוך פחד ובמעט גירוש. בחלק מהמקומות ביצעו הישראלים פשעים חמורים כמו הטבח בכפר הסמוך אלדואימה. בהתייחסו לטיהור האזור מהפלסטינים, כך כתב בני מוריס בספרו "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947 – 1949": " רק ערבים מעטים נותרו בצד הישראלי של קווי שביתת הנשק, שהפרידו בין מדינת ישראל ובין השטחים שהוחזקו בידי עבר הירדן והכוחות העיראקיים במשולש, כאשר באמצע 1948 הגיעו לקצם עיקר הקרבות בהרי יהודה ושומרון ולמרגלותיהם. כפרים שהתרוקנו מתושביהם נהרסו על ידי צה"ל כדי למנוע את שיבת הפליטים. לאורך הגבול הטרידו יחידות הצבא חקלאים ומסתננים ערבים. )עמ' 29(.

" הגדוד )הגדוד הרביעי של חטיבת הראל( החזיק בעמדות לאורך האגף הדרומי של פרוזודור ירושלים, מול כוחות של הלגיון הערבי. ב-5 בנובמבר פשטה פלוגה ב' על האזור שמדרום לבית – נתיף ועל הכפר אלג'aה ששכן על הגבול. מחלקה אחת נתקלה ליד ח'רבת אם אללוז בכתריסר פליטים עם עדרים, שנעו מערבה. "המחלקה ... הודיעה להם להסתלק ¸ מן השטח הישראלי? והחרימה עדר שכלל 65 עזים, גמל אחד וחמור אחד. מחלקה ששוגרה למחרת היום ל"גירוש פליטים" נתקלה בכ-150 ערבים ליד ח'רבת אם a‹רג', מדרום לבית נתיף. היחידה גירשה כמאה מהם, ותוך כדי כך גם פצעה, כנראה, אחדים. הגדוד הרביעי דיווח אחר כך, כי בתחילה לא נבהלו הפליטים מן האיומים וסירבו לנוע מזרחה, ואף היו בהם שאמרו כי הם רוצים לחיות תחת שלטונו של "שרתוק". אך בסופו של דבר השיגו הפשיטות את מטרתן, והפליטים שהקימו אוהלים לאורך הגבול מדרום לבית נתיף, עקרו ממקומם. מעשים דומים – של פשיטות, סיורים וצליפות מפעם לפעם – באזורים אחרים גרמו לפליטים ולחקלאים מקומיים לנוע מזרחה לאורך כל קו שביתת הנשק". )עמ' 330(.

אם ברג' הוא אחד מתוך 16 כפרים פלסטינים במחוז חברון שנכבשו בשנת 1948 . כולם נהרסו ותושביהם גורשו. בשנת 1982 הוקמה ההתישבות "נחושה" על אדמות הכפר המזרחיות )ח'אלדי(.

אם ברג' , ח'רבת בורגין וכפר ביש - על ארכאולוגיה ומחיקת זהויות

ביום העצמאות האחרון של מדינת ישראל נערכה חגיגה גדולה בחורבת בורגין היא אם ברג'. ברוב טקס בנוכחות ראש הממשלה ונכבדים רבים מסרו הקרן הקיימת לישראל ורשות העתיקות את פארק עדולם כמתנה למדינה לרגל חגיגות ה-60 לקיומה.

בראיונות שנתנו לעיתונות ציינו הדוברים הבכירים, ראש הממשלה, יו"ר קק"ל ומנכ"ל רשות העתיקות את חשיבות המקום מבחינה ארכאולוגית כאזור בעל ישוב יהודי צפוף בימי בית שני ואת הקשר הבלתי ניתן להתרה בין העבר היהודי של המקום להווה.

כבר בראשית דרכה של המדינה היהודית ציונית ובעיקר בשנות החמישים והשישים גויסה הארכאולוגיה הישראלית והארכאולוגים הישראלים למסע של הבניית זהות ישראלית עברית דרך הממצאים הארכאולוגים של העם היהודי הקדום שחי פה בעבר, כחלק בלתי נפרד ממסע הוכחת הזכות והצידוק למדינת היהודים החדשה. שם המדינה, חבלי הארץ, שמות ערים ,ישובים, נחלים, הרים,עמקים,נקראו על פי הזיהוי המקראי או על פי מקורות יהודים אחרים )משנה,תלמוד וכו'(.שמות התקופות ועולם המושגים ההיסטורי והארכאולוגי הותאם לצורך זה.

החפירה והסקר באם ברג', הפרסום הארכאולוגי המתלווה אליו וחגיגות שנות ה-60 באתר הראו ששום דבר לא השתנה וכי שיתוף הפעולה בין הארכאולוגים והממסד הישראלי בהדגשת הזהות היהודית ומחיקת זהויות אחרות עדיין שריר וקיים, כמו שהיה בתחילת תהליך הקמתה.

בפרסום החפירה והסקר שנעשה באם ברג' בכתב העת "עתיקות 58" של רשות העתיקות, נותנים הארכאולוגים בועז זיסו ואמיר גנור תיאור מפורט של מערות קבורה מתקופת בית שני )הרומית הקדומה מהמאה הראשונה לפניה"ס עד למאה הראשונה לספירה ( כעדות לישוב היהודי במקום בתקופה זו. כמו כן ישנו תיאור מפורט של מערות קבורה מהתקופה הביזנטית מהמאה הרביעית עד המאה הששית לספירה.

מעניינים מאד התיאור וההתייחסות של כותבי המאמר לשרידי הכפר אם ברג'. על הכפר נכתב שהוא כפר מהתקופה העת'מאנית, תוך התעלמות מכך שהכפר התקיים עד 1948ואוכלוסייתו גורשה על ידי הצבא הישראלי. אין שום התייחסות לזהות הפלסטינית של התושבים והקורא מקבל את הרושם שמדובר בכפר שהפסיק להתקיים מתישהו במאה ה-19. ההתייחסות למבני הכפר היא אך ורק דרך השימוש והנזק שגרמו התושבים לעתיקות, כגון שימוש באבני בניה עתיקות, סתימת חללים קדומים ועתיקים ושוד מערות קבורה. בבואם לזהות את הישוב עם הישוב היהודי כפר ביש שמוזכר במקורות היהודים, בתלמוד ירושלמי ובבלי ואצל יוספוס פלביוס בספרו מלחמות היהודים,אז נזקקים הארכאולוגים לשם אם ברג'.כתומך בזיהוי המקום עם כפר ביש.

סגנון התייחסות זה אל שרידי הישובים הפלסטינים באתרי עתיקות ואל החברה הפלסטינית בכלל היא חלק ממורשת המחקר הארכאולוגי הקולינאליסטי של האזור מראשית המאות השמונה עשרה והתשע עשרה. מחקר שנעשה ונבנה על ידי חוקרים ארופאים ואמריקאים. ההתייחסות אל התושבים הפלסטינים כאל חברה ותרבות בעלת שייכות למקום ובעלת רציפות היסטורית טריטוריאלית ,חברתית,פוליטית,תרבותית אינה קיימת כלל. ההתייחסות לחברה הפלסטינית קיימת רק אם אפשר ללמוד דרכה על אורחות חיים קדומים ואם ניתן לזהות אתרים קדומים דרכה, הן דרך השפה והן דרך מסורות ודרכי חיים ולא כיישות בפני עצמה. הארכאולוגים הישראלים ירשו את הגישה הזו והמשיכו בה. התעלמות.,התנשאות,ושימוש ציני זה גרמו לכך שבפועל שכבות ישוב פלסטיניות ומוסלמיות קדומות הוסרו ללא שום תיעוד,רישום ומחקר.

חבל ארץ זה הנקרא חבל עדולם משופע בשרידים ארכאולוגים מתקופות רבות, החל מהתקופות הפרה היסטוריות, מתקופות הברונזה הברזל ועד ימינו, משך קיום ארוך של עשרות אלפי שנים של תרבויות רבות שונות ומגוונות. מכלול תרבותי ,היסטורי ארכאולוגי זה הוא חלק ממורשת המקום ושייך לסך כל האנשים הגרים כאן. השימוש בארכאולוגיה למחיקת זהויות אחרות והדגשת זהות יהודית בלבד מטילה צל כבד על המקצועיות והמדעיות של הארכאולוגיה הישראלית.

חבל ארץ זה אשר נוקה מתושביו הפלסטינים ב- 1948 יושב מחדש בראשית שנות החמישים על ידי יהודים אשר הובאו מארצות ערב ומארצות האסלאם, ואשר גם הם עברו תהליך של מחיקת זהותם היהודית מוסלמית והטמעה של זהות ישראלית ציונית חדשה.

במשך שנים רבות עד לאמצע שנות התשעים היה אזור זה בשולי מדינת ישראל ונחשב לאזור כושל מכל הבחינות. מאמצע שנות ה-90 החלה תנופת בניה חדשה וכניסה של אוכלוסיה חדשה ממעמד בינוני וגבוה אשר חיפשה איכות חיים בפרברים. במקום התפתחו אטרקציות תיירותיות כמו יקבי יין, שמן זית ,טיולי אופניים, ג'יפים, סוסים, חוות עיזים ועוד. תיירים רבים גודשים את המקום בעיקר בשבתות ובחגים יהודיים. לצורך תיירותי זה הוחלט על הפיכת האזור לאזור של "מרחב ביוספרי". מרחב אשר בו נעשה הפיתוח בשילוב ובתיאום עם ערכי טבע ונוף. משרדי ממשלה ורשויות רבות חברו יחדיו ליישום מטרה זו. לא רחוק מאם ברג' מצד מזרח, נבנתה חומת ההפרדה. כך הפך אזור זה הכולל מאפייני תיירות טבעיים של חי, צומח, נוף, עתיקות, ארכאולוגיה יהודית וכו' לאטרקטיבי בעיני חובבי הטבע והזמין יהודים רבים לבוא ולהנות ממקום נקי מנוכחות פלסטינים הן בהווה והן בעבר.

זוכרות

ח'רבת אם םטברג' חורבת בורגין

נגה קדמן

מארס 2001, טיול אופניים בעמק האלה. שטח רחב ידיים, גבעות רכות, חורשות אלון ומרבדי פרחי בר. שקט כאן, רק מטיילים מעטים מגיעים לאזור, למרות מיקומו לא הרחק מירושלים ומתל אביב. מחוץ ליישובים הכפריים הקטנים שבסביבה שוררת תחושת נידחות ודממה. עלייה בדרך עפר לראש גבעה, והנה גלי אבנים, שרידי גדרות וקירות אבן, שיחי צבר. איזו ידיעה עמומה, שהיה כאן כפר ערבי. מין תחושה של חרדת קודש, של מקום שהיה ואינו. מה היה שם המקום, מי גרו כאן והיכן הם מאזר לא ניתן לדעת מביקור במקום, מעיון במפה או מסקירת מדריכי טיולים של ישראל.

מאי 2008, עמק האלה, סיור עם חוקרת מאנגליה בשרידי הכפר הקטן ח'רבת אום a‹רג', שנבנה על גבי אתר קדום יותר. כביש שחור עם אספלט טרי, בצידיו שלטי הכוון מאירי עיניים שמפנים ל"חורבת בורגין". הכביש מוביל למרגלות אותה גבעה של אז, מגרש חניה מסודר בקצהו. שלט גדול מספר בעברית ובאנגלית על חורבת בורגין, מרחיב בדבר ההיסטוריה הקדומה שלה שראשיתה בימי בית שני, ומפטיר משהו בדבר שרידי כפר ערבי שנראים במקום.

אוטובוס גדול מגיע למגרש החנייה. המקום הנידח כבר אינו כה נידח עוד. עשרות אמריקאים צעירים יורדים ומעפילים לגבעה. ליד שרידי הכפר נפערה חפירה ארכיאולוגית גדולה ומעליה יריעה ענקית לצל. מדריכה מטעם רשות העתיקות מסבירה לקבוצת היהודים האמריקאים על העבר הקדום של המקום ועל חשיפתו באמצעות הפרוייקט הארכיאולוגי החדש. הללו באו לביקור בארץ במסגרת התכנית "תגלית", שמטרתה "לחזק את הקשר של צעירים יהודים מרחבי העולם לישראל וליהדות". כמו שאמר ראש הממשלה, אהוד אולמרט, לגבי המקום: "בדרך איטית ובלתי נמנעת מחדשים את הקשרים מן העבר. זו הארץ שלנו, אין ספק בכך. אם יש למישהו ספק, נביא אותו לפה כדי לראות איך חיו כאן יהודים לפני 2000 שנה" )אתר קק"ל(. שרידי המבנים הערביים ניצבים בסמוך, דוממים, זנוחים. אנשי רשות העתיקות והתיירים אינם שועים לעברם.

לשאלתי עונה המדריכה שאתר החפירה הוא מימי בית שני, והחורבות פה ליד הן שרידים מהכפר הערבי, שחלק מבתיו נבנו מאבנים עתיקות שנשארו במקום. אחראי מטעם קק"ל שמגיע למקום, מסביר לנו בגאווה: זה פארק חדש, זו המתנה של קק"ל לכבוד שישים שנה למדינה. יש כאן מערות קבורה גדולות ומרשימות. כאן נקברו העשירים, וכאן העניים. הוא מצלם אותנו יורדות להציץ במערות, ומכריז, למגינת ליבה של החוקרת האנגליה: אולי נשים את התמונה שלכן על עלון המידע של הפארק! בדרך חזרה למגרש החנייה, ניכר ה"טיפוח" שנתנה קק"ל לעצי התאנה, החרוב והזית, שנגזמו בקפידה.

אתר הכפר ח'רבת אום בורג', ובשמו המעוברת, חסר העבר והפשר, חורבת בורגין, נכלל כיום בתחומי פארק עדולם, אותו הכריזה קק"ל לרגל ששים שנות עצמאות מדינת ישראל. הכפר, שתושביו גורשו ובתיו נחרבו כחלק מפרוייקט הקמת המדינה היהודית, זכה להיות אתר מרכזי בפארק. אתר הכפר, נידח ושכוח אל מפרספקטיבה של מטיילים ישראלים, נעשה נגיש יותר בעקבות הכרזת הפארק. פליטי הכפר, עברו הפלסטיני ונסיבות עקירתו, לעומת זאת, לא נעשו נראים יותר לקהל הישראלי עם הקמת הפארק, ששם דגש על העבר הקדום של המקום ועל יופיו ה"אמיתי ותמים, ללא איפור ותחפושות מיותרות" )אתר קק"ל(.