קטעים מתוך החוברת:

הקדמה

חודש אוקטובר הוא שיא עונת מסיק הזיתים. בחודש אוקטובר, בימים אלה לפני ששים שנה, גורשו אחרוני תושבי עג'ור מכפרם. בעג'ור היו הרבה זיתים ואת השמן מכרו אנשי עג'ור בכמויות לכפרים באזור. בימים אלה, הקק"ל מזמינה את הציבור הישראלי בהמוניו למסוק זיתים ב"אתרי הקק"ל". המסיק מוצג כאירוע חברתי משפחתי ואף חינוכי. לפני כחודש הגיע נועם למשרדי זוכרות עם רעיון לאירוע מסיק זיתים אלטרנטיבי. הוא אמר שהוא מכיר פליטים מעג'ור שגרים בחברון. הוא מאמין שלהם מגיע לקבל את פרי כרמם. הוא גר ביישוב לי-און, על אדמת עג'ור. כיוון שהם לא יכולים לזוז, הוא הציע שישראלים ופלסטינים ניידים ימסקו את הזיתים של הפלסטינים המגורשים אז והניצורים היום, ויעבירו את היבול מעבר למחסומי הכיבוש. כך עלה הרעיון לערוך סיור למידה על הנכהה של עג'ור ולשלב בו פעילות אקטיבית סימבולית באמצעות הזיתים של עג'ור.

הקק"ל לא תציין למי שייכים עצי הזית בני מאות השנים שבצלם היא מארגנת פעילות תרבותית ומחנכת את ילדי ישראל. זה סותר את מהות תפקיד הקק"ל כפי שהוא מוצג באתר האינטרנט הרשמי שלה: "מאז החליט הקונגרס הציוני החמישי, שהתכנס בבאזל בשנת תרס"ב )1901(, על הקמתה של קרן קימת לישראל )קק"ל( היא הייתה חוד החנית של העשייה הציונית בארץ ישראל ובתפוצות". זה לא מסתדר עם סיבת קיומה ועם ייעודה: "מאז רכישות הקרקע הראשונות בארץ ישראל בראשית המאה ה-20, ועד עצם היום הזה, פועלת קרן קימת לישראל בשם העם היהודי ולמענו כנאמן העם היהודי על אדמתו בארץ ישראל". זה מתנגש עם מטרותיה החינוכיות: "חיזוק הקשר של הנוער היהודי בארץ ובתפוצות לאדמת המולדת באמצעות מערכת חינוך והסברה וסיוע לקליטה חברתית של ילדי עולים", כך כתוב באתר של הקק"ל. מאמצי הקק"ל להעלים את הזהות הערבית והפלסטינית של הארץ הזאת ידועים וניכרים בכל פינה ב"אתרי הקק"ל". לכן לא ציפינו למצוא אזכור לשוק של עג'ור כפי שתיאר אותו בהתלהבות הפליט מחמד אלאערג' המתגורר היום בירדן ושעדותו המרתקת מובאת בחוברת זו. במקום השוק של עג'ור יש "חניון הפרפר" של הקק"ל, אשר כיבדה את בריטניה וקראה לפארק שבלע את אדמות עג'ור "פארק בריטניה". משם ניתן לראות את התל שעליו התקיים עד 1948 גרעין הכפר עג'ור. תל קרח עומד כאתר הנצחה לנakה שהכפר הזה עבר. רק ערימות ועוד ערימות של אבנים שוכבות על התל. כאן היו בין השאר כ - 600 בתי מגורים, שני בתי ספר ושני מסגדים. האם מישהו בישראל מלמד כמה בתי ספר הרסה ישראל מאז הקמתהר או כמה בתי תפילה מוטטהר או כמה בתי קברות היא שיטחה והעלימהר. ברור שמלאכת ההשכחה אינה נחלת הקק"ל בלבד.

עמותת זוכרות תזכור את עג'ור, ותזכיר את סיפורו לקהל הרחב תוך כדי הסיור שיתקיים בין הריסות הכפר, על ידי הצבת שלטים שיסמנו את האתרים המרכזיים שהיו קיימים בעג'ור לפני הנakה ועל ידי החומרים הכתובים בחוברת זו.

"זוכרות" מבקשת בפעילויות כגון אלה להביא את סיפור הנכבה הפלסטינית לציבור הרחב ובעיקר לציבור היהודי, מתוך אמונה שהכרת ישראל בנכבה שגרמה לעם הפלסטיני, לקיחת אחריות על המשך סבלו והשבת הפליטים לאדמותיהם הן תנאים הכרחיים ליישוב הסכסוך המתמשך על הארץ הזאת.

זוכרות
אוקטובר 2008

עג'ור

סכמה – נגה קדמן

הכפר היה פרוש באזור של גבעות במורדות המערביים של הרי-חברון, 24 ק"מ מצפון-מערב לעיר. הארכיטקטורה העתיקה של הכפר מצביעה על היווסדו במאה העשירית לספירה. עג'ור שכן באזור עשיר באתרים ארכיאולוגיים, והיו לפחות 22 כאלה על אדמותיו. בסוף המאה ה-16 חיו בכפר 193 נפש בבתים צפופים. היו בכפר שני מסגדים, אחד מהם עתיק, וארבעה אתרי-דת אחרים. ארבעה אתרי- דת נוספים היו בסביבתו הקרובה. ילדים מכפרי האזור באו ללמוד בבתי-הספר של עג'ור: בית-ספר פרטי שהוקם בתקופה העותמנית ופעל בבניין עתיק ובית-ספר נוסף שנפתח ב-1934. בימי שישי נערך בשטח גדול ממזרח לכפר שוק שמשך קונים וסוחרים מעיירות וכפרים אחרים. כלכלת עג'ור התבססה על חקלאות בעל, בעיקר גידול חיטה וזיתים. גידול בעלי-חיים, בעיקר עזים, היווה פעילות כלכלית חשובה נוספת. הרעייה הצריכה נדידה עונתית של חלק מהתושבים שהרחיקו את העדרים מהשדות הנטועים בעונת הגשם וחיו בח'רבות במרחק מה מהכפר. הדבר השתקף בנתונים הבריטיים לגבי האזור: לפי המפקד שנערך ב-1931 חיו בכפר ובח'רבת אל-סורה 2,917 תושבי ב-566 בתים? במפקד של 1944-45 נמנו בעג'ור ובח'רבת עמוריה 3,730 תושבים, ברובם מוסלמים. אדמות הכפר השתרעו אז על 58,074 דונם. חלק מהתושבים עבדו בעיסוקים אחרים, כמו נגרות, בורסקאות וסנדלרות.

בתיאום עם מבצע יואב שבוצע באוקטובר 1948 לכיבוש רצועת החוף הדרומית, פעלה חטיבת גבעתי בנפת חברון וכבשה כמה מכפריה. עג'ור היה אחד מהכפרים שנכבשו בידי הגדוד הרביעי של החטיבה ב-23 באוקטובר, לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות'. מקור זה מוסר שעם כיבוש הכפר התאחדו המבצעים בחזית הדרומית והמרכזית. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס כותב שרוב תושבי עג'ור והכפרים השכנים ברחו לפני כיבוש כפריהם, אך אלה שנותרו בהם גורשו. מוריס מציין שהתקפה צבאית על עג'ור ב-23-24 ביולי 1948 היתה הסיבה העיקרית להתרוקנותו.

ארבע מושבים ישראלים הוקמו על אדמות הכפר: עגור נבנה בסמוך לאתר הכפר ב-1950, תירוש קם ב-1955 מצפון-מערב לאתר וצפרירים וגבעת ישעיהו נוסדו ב-1958. ב-1960 נבנה הישוב לי-און מדרום-מזרח לאתר. רק שלושה בתים נותרו מהכפר? שניים עומדים נטושים ואחד הפך למחסן. אחד מהבתים ההרוסים הוא מבנה בן קומותיים עם מרפסת קדמית מקושתת. שיחי-צבר ועצי אקליפטוס, שקד וחרוב גדלים באתר, ובינותיהם ניתן להבחין בקירות-אבן הרוסים ועיי-חורבות. האתר מגודר ומשמש למרעה, והאדמה שסביבו מצויה בידי עגור.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 206-207

מידע ממקורות נוספים:

על-פי PalestineRemembered.com נלחמו בצד הכפר האחווה המוסלמית המצרית, כוחות פלסטינים מקומיים וכמה מתנדבים של צבא השיחרור הערבי )http://www.palestineremembered.com/Hebron/Ajjur(. לפי הערכתו של אנדי יחזקאל חיו בכפר 4,070 תושבים ב-1948 )http//:nakba-online.tripod.com(

עדכון:

מביקור במקום וממידע שאספתי מפליטי הכפר מתברר שנותרו ארבעה מבנים בקצהו המערבי של הכפר, אחד מהם בית בן קומה אחת נמצא כמאתיים מטר לפני הכניסה למושב הישראלי עגור מצד ימין של הכביש המוביל למושב מכיוון לי און, היום הבית משמש כמסעדה, לפני הנכבה זה היה מבנה המרפאה של הכפר. בהמשך, פונים שמאלה ומגיעים למבנה בן הקומתיים המתואר על ידי אלח'אלדי, זהו ביתו של יוסף אלעזה וכיום הוא משמש כבית מגורים למשפחה ישראלית שמקיימת בו גם פעילות מוסיקאית לציבור הרחב, המקום נקרא "החאן הקאמרי". )ראו צילום על ההכריכה הקדמית של חוברת זו(. סמוך לבית הזה ישנו מבנה נמוך הרוס למחצה, שימש לפני הנכבה כבית בד, טחנת קמח ובאר מים שנקראה בפני התושבים " ביר אלביארה" דהיינו "באר הפרדס" על שם הפרדס של משפחת אלעזה הסמוך, ניתן לראות את הבאר הצמודה למבנה מצד דרום ובתוך המבנה את קורות הבטון והתשתית של המנוע היחיד שהיה בכפר שהפעיל את המכונות שהיו המתחם. מזרחה משם, על הגבעה עומד בית רביעי בן קומתיים הרוס חלקית, הבית שייך לעבד אלחמיד אלעזה אשר הספיק לגור בו רק כחודשיים לפני שנאלץ לנטוש אותו בשנת 1948 – עמר אע'באריה].

הדור השלישי

אמג'ד ג'ברין אלח'וואג'א – בן 13 וסג'א ח'אלד עג'ארמה – בת 13, תושבי מחנה הפליטים עאידה, דור שלישי לנakה, מבקרים בכפרם עג'ור במסגרת פרוייקט תיעוד הכפרים מהם גורשו הפליטים הגרים כיום במחנה. הפרוייקט הוא אחד הפעילויות של המרכז "לאג'י" )פליט( הפועל במחנה בנושא זכות השיבה.

אמג'ד: " קטפתי מהסברס שבכפר, היה מאוד טעים, הרגשתי שהטעם שלו שונה מטעם הסברס שאני אוכל במחנה הפליטים. הרבה קוצים נתקעו לי בידיים, זה לא הפריע לי, שפשפתי את ידיי באדמה כדי להוריד את הקוצים. כך לימדה אותי סבתה..... וזה עבד"

סג'א: " היה זה יום ששי מיוחד. אזכור אותו כל חיי. עג'ור היה בעיני כפר יפה מאוד, יותר ממה שציפיתי. יש לי מזל שגילי פחות מ 16- שנים, בזכות כך הצלחתי להגיע לכפר... קיוויתי שגם בני משפחתי יהיו אתי ביום הזה."