קטעים מתוך החוברת:

הקדמה

מאז 2002, מקיימת עמותת זוכרות כל שנה ביום הנכבה סיור בכפר מסכה. בנוסף לכך, קיימה בשיתוף עם וועד עקורי מסכה מספר פעילויות ומחאות בשטח כפרם בהזדמוניות ובאירועים שונים. הבולט באירועים אלה הוא מעשה הרס מבנה בית הספר של מסכה בקיץ 2006 שנעשה על ידי מינהל מקרקעי ישראל כדי לשים קץ "לפעולות בלתי חוקיות" שמתקיימות על ידי "אנשי הסביבה" ליד מבנה בית הספר, כדבריו של מנהל המחוז במינהל מקרקעי ישראל בתשובתו לזוכרות בעניין. ההתכתבות מובאת כאן בחוברת.

הסיפור של בית הספר מהווה ציר מרכזי בחוברת וחלק גדול מהחומרים נכתבו סביב הרס זה, שנתפס כפרק נוסף בנבכה המתמשכת של הכפר, כנסיון לגירוש נוסף של אלחאג'ה ספיה, כהכזרת מלחמה על הנכדים שלא מפסיקים לדרוש לשוב לכפרם וכאמצעי נוסף לדיכוי המונהג נגד הפלסטינים ונגד זהותם.

חוברת זו הוצאה לקראת סיור שתקיים זוכרות עם וועד עקורי מסכה לציבור הרחב בשטח הכפר לרגל השנה ה- 61 לנבכה של הכפר ושל פלסטין בכלל. בחוברת מובא מידע על אודות ההיסטוריה של הכפר, עדויות של פליטות ופליטים מאלטירה שבתוך ישראל ומארבד שבירדן, סיכום הפעילויות והמחאות שהתקיימו לפני ואחרי הרס בית הספר, נאום ראשון של זוכרות במסכה בשנת 2002, הגיגים של טל הרן בעקבות ביקורה בכפר ושמיעת דברי אלחאג'ה ספיה, מפות היסטוריות ותמונות.

זוכרות
אפריל 2009

כדי שלא נאבד את הזיכרון!

דבר וועד העקורים של מסכה

החוברת שבידיכם היא עוד פרי שהניב שיתוף הפעולה בין "וועד עקורי מסכה" המאגד בעיקר את הבנים והנכדים של עקורי הכפר שמתגוררים בעיר טירה הסמוכה, לבין עמותת "ד'אכראת – זוכרות" שמטרתה להיידע את החברה היהודית הישראלית בנכבה הפלסטינית.

ניתן להגיד ששיתוף פעולה זה עבר תפנית משמעותית באפריל 2005, באותה תקופה שופץ בית הספר היסודי בכפר והוא הפך להיות מרכז תרבותי שאירח מספר לא מבוטל של אירועי תרבות, וזה שימש התחלה סימבולית למימוש "זכות השיבה" בשטח, כיוון שבני הכפר וחבריהם עשו מבית הספר מקום מפגש אליו הכניסו אמצעים בסיסיים שנדרשו לניהול חיים במקום, והפכו אותו למקום מפגש לדיונים פורים ולפעילויות תרבותיות. החוברת הזו, מספרת בקיצור את סיפורו של הכפר והנכבה שלו, אבל זה לא נעצר שם, בדיוק כמו הזמן שלא נעצר ולוקח אותנו לעתיד. סיפורו של הכפר הבודד הפך להיות עמוד תווך נוסף בכל נושא הפליטים וזכותם המלאה לשיבה כתנאי הכרחי בכל הסכם שלום צפוי.

חוברת זו הינה צעד ראשון לתיעוד הסיפור שלנו, בהמשך אנו מקווים ומתכננים להשיק את אתר האינטרנט של "וועד עקורי מסכה" בתקווה ליצור קשרים ושיתוף פעולה עם כל עקורי הכפר בכל מקום בו הם נמצאים עלי אדמות!

נשאר רק לציין שפעולות הוועד הדאיגו עד מאוד את הרשויות במדינה, מה שהוביל אותם , בקיץ 2006 , להרוס את בניין בית הספר. זהו עוד פשע שאינו מפתיע אך גם לא ירתיע אותנו מלהמשיך את הפעילות שלנו. הצלחתנו ב "הרגזת הרשויות" מצביעה על נכונות הדרך בה אנו צועדים, ונאמר כאן שזה אפילו סוג של שביעות רצון, או כמו שאמר מחמוד דרוויש:

ישנו משהו באדמה זו שראוי לחיות בשבילו פחד הפולשים מהזיכרונות

ועד עקורי מסכה
אפריל 2009

הכפר מסכה

לפני 1948

הכפר עמד במרחק של 15 ק"מ מהעיר טולכרם על גבעה חולית בגובה של כ- 50 מטר מעל פני הים במישור החוף, לאורך גדה צפונית של ואדי. הוא היה מקושר בדרכים משניות אל הדרך הראשית המובילה לטולכרם ולדרך החוף. נראה שהכפר נוסד ע"י אבותיו של שבט מסכה שבניו היגרו לאזור עוד בימים המוקדמים של ההתיישבות המוסלמית. הזיהוי של הכפר עם שבט זה אינו וודאי. בכל מקרה כפר אחר עם שם זהה ובמיקום שונה היה קיים ב- 1596 באזור של הר אלשאמי שבמחוז שכם. לפי ההיסטוריון הערבי אלספדי )מת ב- 1362(, ישנם מספר מלומדים מסלמים שמיוחסים למסכה, כמו הלשונאי עבד אלמנעם אלמסכי אלאסכנדראני )מת בקהיר ב- 1235(. לפי הגיאוגרף הערבי יאקות אלחמוי, מסכה היה ידוע בשל פירותיו, בעיקר תפוח המסכ )תפוח מבושם(, שככל הנראה הובא למצרים ע"י הוזיר אלחסן אליאזורי )מת ב- 1058 (. הקצין הצרפתי קלייבר עבר כאן עם כוחותיו בדרכו לעכו במהלך פלישת נפוליאון ב 1799-.

בסוף המאה ה-19 מסכה היה כפר קטן המונה כ- 300 נפש. בשנת 51944 גרו בו 880 תושבים. עצי זית ניטעו מדרומו ומצפונו, עצי משמש ושזיף היו מפוזרים בכפר. תבנית הכפר הייתה רבועה וחולקה לארבעה חלקים שאינם שווים ע"י שני רחובות שהצטלבו במרכז הכפר. בשנת 1931 נספרו בכפר 123 בתים. בצפון, הרחק מהנחל – נבנו בתים חדשים בסוף תקופת המנדט הבריטי. האוכלוסייה המוסלמית תחזקה במקום מסגד ובי"ס יסודי. חלק מהאדמות הסובבות את הכפר היו מיוערות אך יערות אלה נכרתו ובמקומם ניטעו עצי פרי. מסביב לכפר היו מספר מקורות מים שופעים – בעיקר בארות. המים סיפקו את צרכי גידולי ההדרים שתפסו חלק נכבד מאדמות הכפר. ב- 1944, היו בבעלות תושבי מסכה 4924 דונם אדמה, מהם 1115 דונם כוסו בהדרים ובבננות, ב- 3245 דונם נוספים גודלו דגנים שונים. 304 דונם נוספים שהושקו הוקדשו לגידול עצי פרי אחרים. כמו כן גידלו בכפר גם מלפפונים ואבטיחים. בדרום מערב מתנשא תל ד'הרת אלסואנה בו נתגלו עדויות להתיישבות פרה-היסטורית.

הכיבוש והגירוש

קציני ההגנה הורו לתושבי הכפר לעזוב את בתיהם ב- 15 באפריל 1948 אולם ההוראה לא בוצעה. מספר ימים אח"כ ב-20 ו-21 באפריל יחידות של חטיבת אלכסנדרוני תקפו את מסכה וגירשו בכוח את התושבים. גירוש זה התבצע במסגרת מבצע גדול יותר של פיקוד ההגנה שנועד לוודא גירוש של כל התושבים הערבים ממישור החוף שבין תל אביב לזיכרון יעקב בשבועות שלפני ה-15 במאי.

בתחילת יוני, הקק"ל הרסה את הכפר יחד עם מספר כפרים נוספים. הרס זה נתבצע למרות התנגדות מסוימת של מפלגת השמאל הישראלי – מפ"ם. ב-16 ביוני כתב ראש הממשלה דוד בן גוריון ביומנו שהריסת מסכה מתקדמת. בכל מקרה בן גוריון נמנע מלתת לקק"ל אישור בכתב לביצוע ההרס במסכה ובכפרים אחרים, ככל הנראה כדי למנוע הסתבכות שלו במעשה.

ישובים ישראלים על אדמות הכפר

שדה ורבורג נוסד ב- 1938 על אדמות שבאופן מסורתי היו שייכות לכפר. מושב משמרת, נוסד ב 1946, גם הוא קרוב לאתר מצפון מערב וגם הוא יושב על אדמות הכפר. קיבוץ רמת הכובש, נוסד ב 1932, נמצא בערך ק"מ אחד מערבית לאתר אך לא על אדמות הכפר.

הכפר היום

השטח מכוסה כולו בפרדסים. שיחי צבר צומחים על היקף הכפר ההיסטורי. ביה"ס שמנה שני חדרים עמד על תלו ושימש כמחסה לשומר הפרדסים, ¸ עד שמנהל מקרקעי ישראל הרס אותו ביולי 2006. על כך ניתן לקרוא ולראות בחוברת זו. ניתן עדיין לראות מסגרות בטון גדולות של בתי הכפר. על רוב אדמות הכפר ניטעו פרדסים ע"י הישראלים.

המקור: Walid Khalidi, All That Remains. Institute for Palestine Studies, 1992.
תרגום: אהוד בורוביץ' 

להורדת הקובץ