אלטַנְטוּרָה
נפה:  חיפא
אוכלוסיה 1948:  1730
תאריך כיבוש:  23/05/1948
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  נחשולים
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  דור
אתרים נוספים שהוקמו על אדמות המקום אחרי 1948:  חוף דור

הכפר שכן על גבעה נמוכה באזור החוף, 24 ק"מ מדרום לחיפה, והיתה בו תחנת רכבת פעילה. הכפר נבנה בסמוך לחורבות העיר הכנענית דור, אשר שמה מופיע לראשונה בכתובת מצרית מהמאה ה-13 לפנה"ס. לפי כתובת מצרית נוספת משנת 1100 לפנה"ס בקירוב, העיר נכבשה על ידי קבוצה פלשתית. יתכן שהמקום נכבש בידי יהושע. לקראת סוף המאה השניה לפנה"ס נכבשה דור בידי היוונים, שכינו אותה לעתים דורה וכנראה נטשוה לאחר המאה הרביעית לספירה. מאוחר יותר בנו הצלבנים במקום את מבצר מרל. ב-1799 עברו חילות נפוליאון הנסוגים דרך הכפר ששכן במקום, ושרפו אותו. הנוסע הבריטי באקינגהאם תיאר את המקום ב-1821 ככפר קטן ובו נמל וחאן, עם הריסות שאינן מעידות על עוצמתו של המקום בעבר. ב-1855 נמנו בכפר 30-40 בתי אבן, בוץ או טיט. בסוף המאה ה-19 חיו בו כ-1,200 תושבים, שניהלו מסחר זעיר עם יפו. במקום נבנה בית-ספר יסודי לבנים ב-1889 ובית-ספר נוסף לבנות, אשר נוסד ב-1937-38. ב-1931 חיו בכפר 953 תושבים ב-202 בתים שנבנו על החוף החולי. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-1,490. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 14,520 דונם, מהם 2,051 בבעלות יהודית. כלכלת הכפר התבססה על דיג וחקלאות. היבולים העיקריים היו דגנים, ירקות ופירות. חפירות תת מימיות בסמוך לכפר גילו עוגני ספינות מרוב התקופות של היסטוריית האתר.

בתחילת מאי 1948 אל-טנטורה היה הכפר הערבי האחרון ברצועת החוף שבין זכרון יעקב ותל-אביב. ב-9 במאי 1948 התקיימה פגישה של אנשי ההגנה על-מנת להחליט בעניין אל-טנטורה ומספר כפרים נוספים. לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, בפגישה זו הוחלט "להרחיק או להכניע" אותם. לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות' בוצעה ההחלטה לגבי אל-טנטורה שבועיים לאחר מכן, כשגדוד 33 של חטיבת אלכסנדרוני תקף בליל ה-22 במאי את הכפר, שנפל לאחר קרב קצר. לדברי מוריס: "אין ספק, כי מפקדי החטיבה היו מעוניינים בהתרוקנות הכפר, וכן ברור כי לפחות חלק מתושביו גורשו". חלק מתושבי הכפר עברו לאזור המשולש, בעוד שעד 1,200 גורשו לפֻרֵידיס הסמוכה, שנכבשה קודם לכן. לפי מוריס, רובם גורשו עד הקיץ אל מחוץ לגבולות ישראל; כ-200 נותרו בפֻרֵידיס, בעיקר נשים וילדים אשר קרוביהם נעצרו בידי ישראל [מדובר בטעות; במקור (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 168) נכתב 20]. פליטים אלו ישנו תחת כיפת השמיים וסבלו ממחסור בבגדים.

ב-1948 הקימו מהגרים ציונים מארה"ב ומפולין את קיבוץ נחשולים על אדמות הכפר, מצפון- מזרח לאתר הכפר. [מושב] דור הוקם ב-1949 ממזרח לאתר הכפר בידי מהגרים ציונים מיוון. בכפר נותרו אתר מקודש, מבצר, באר עתיקה ומספר בתים, שאחד מהם נבנה ב-1882. עצי תמר רבים וכמה שיחי צבר פזורים ברחבי האתר, אשר הפך לאתר נופש ישראלי עם שירותי חוף.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 193-195

מידע ממקורות נוספים:
על-פי PalestineRemembered.com בכפר בוצע טבח של לפחות 250 שבויי מלחמה לא חמושים. המקור מביא דיווחים של 21 עדי ראייה לאירוע.
 
לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 1,728 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 50)).

על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך כפר הנופש דור (נגה קדמן, בצד הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').

 

זוכרות ברשת