סַלַמָה
נפה:  יאפא
אוכלוסיה 1948:  7810
תאריך כיבוש:  30/04/1948
מבצע צבא:  ביעור חמץ
יחידה כובשת:  אלכסנדרוני
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  רמת גן
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  כפר שלם (תל אביב)
אתרים נוספים שהוקמו על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  שכונות מזרחיות של תל אביב (נוה כפיר, נוה צה"ל, בית יעקב, נוה אליעזר, ניר אביב, לבנה, הארגזים, תל חיים), שכונות דרומיות של רמת גן (רמת שקמה, רמת חן)

הכפר שכן באזור מישורי, חמישה ק"מ ממזרח ליפו. תושביו האמינו שסלמה אבו האשם, בן לוייה של הנביא מוחמד, נקבר ב-634 לפנה"ס בכפר, אשר קרוי על-שמו. הקבר, בצפון-מערב הכפר, נודע כאתר המקודש סַיִּדנא ("אדוננו") סלמה. ב-1596 חיו בכפר 94 תושבים, ב-1931 התגוררו בו 3,691 תושבים ב-800 בתים וב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-6,670 מוסלמים ו-60 נוצרים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 6,782 דונם, מהם 885 אשר נרכשו בידי יהודים. בתקופת המנדט היה הכפר מחולק למספר שכונות, שבכל אחת מהן גרה חמולה או חלק מחמולה, בבתים צמודים זה לזה סביב חצר גדולה משותפת. מספר משפחות שלא השתייכו לחמולות בנו את בתיהם בתוך בוסתנים. רוב הבתים נבנו מלבני בוץ וקש, אך כמה מהם נבנו מאבן או עץ. ב-1920 נוסד בכפר בית-ספר יסודי לבנים, וב-1936 הוקם בו אחד לבנות. ב-1941 למדו בבתי הספר 504 תלמידים ו-121 תלמידות. בכפר היו מספר חנויות, כולל חמישה בתי קפה. תושבי הכפר עבדו בעיקר בחקלאות ובמידה מועטה יותר במסחר ובשירותים. הם גידלו הדרים, בננות ודגנים, שהושקו במי גשמים ובמים מ-85 בארות, הובילו את תוצרתם ליפו ומכרו חלק ממנה בישובים ציונים סמוכים. בנוסף, שלחו תושבים חלב לבית-חרושת למוצרי-חלב ביפו שהיה בבעלות שני אנשים מהכפר. בתקופת-המנדט הוקמה בכפר חברת תחבורה שבבעלותה מכוניות ואוטובוסים.

סלמה היה מוקף במספר ישובים יהודים וספג התקפות במהלך חודשים. הציונים האמינו שהכפר סיפק מקלט לכוחות לא מקומיים, אך ההיסטוריון הפלסטיני עארף אל-עארף כותב שהיו אלה אנשי הכפר עצמם שארגנו מיליציה של כ-30 איש בנובמבר 1947. מאז, כמעט לא חלף יום ללא קרב יריות באזור סלמה. ב'ניו יורק טיימס' ובעיתון הפלסטיני 'פִלַסטין' דווח על מספר תקיפות שערכה ההגנה נגד הכפר בתחילת דצמבר 1947. 'ספר תולדות ההגנה' מוסר שבאותו חודש החליטה הנהגת הארגון לתקוף את הכפר סלמה "הנודע לשמצה". שתי תקיפות שבוצעו נגד הכפר במחצית השניה של אותו חודש, נהדפו בידי מגני הכפר. 'פלסטין' דיווח על עשר תקיפות על הכפר בינואר 1948. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס כותב על תקיפה שביצע הגדוד השלישי של אלכסנדרוני ב-18 בינואר, עם פקודה "להפיל חללים, לפוצץ בתים ולשרוף מכל הבא ליד", אך "להשתדל לא לפגוע בנשים וילדים" [בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 215]. מספר בתים פוצצו בהתקפה. ב-28 בפברואר פלשו כוחות ההגנה לסלמה ובקרב שהתפתח נפלו מספר חללים לכל אחד מהצדדים. ב-15-16 באפריל הומטרו על הכפר לפחות 30 פגזי מרגמה מאזור פתח תקווה. באותה עת תחמושת הכפר החלה לאזול, ותושביו לעזוב. הכפר נכבש ב-29 באפריל בידי חטיבת אלכסנדרוני במהלך מבצע חמץ שנועד לכתר את יפו ולכבשה. לפי מוריס הכפר התפנה "עם ההסתערות הראשונה". למחרת ביקר בן-גוריון בכפר, וכתב ביומנו שפגש שם רק "זקנה עיוורת אחת" [בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 141]. לפי מוריס התפזרו התושבים בין אזור רמאללה, אזור שכם, עזה וירדן.

הכפר ואדמותיו הוקפו בהתרחבות של תל-אביב. מהכפר נותרו מספר בתים, מספר בתי-קפה, המסגד, המקדש, בית-קברות ושני בתי-הספר. הבתים, רובם מבטון, נטושים ומוזנחים, מלבד כמה שמיושבים בידי משפחות יהודיות. משפחה גרה גם באחד מבתי-הקפה של הכפר. המקדש בעל הכיפה מצוי במצב של הזנחה. אחד משני בתי-הקברות של הכפר נטוש וגדלים בו פרא עשבים, בעוד שהשני הפך לפארק ישראלי קטן. עצי תאנה, ברוש ודקל ושיחי-צבר גדלים באתר. האדמה מסביב מכוסה בבנייה.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 245-257

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 7,807 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 52).
לפי אנדי יחזקאל, החל מדצמבר 1947 לקחה הכפר חלק פעיל במערכה מול הציונים. כוחותיו של חסן סלאמה השתמשו בכפר כבסיס להתקפות על הישובים היהודיים הסמוכים, בניגוד לדעתם של כמה מראשי הכפר, אך כנראה תוך שיתוף פעולה עם תושבים אחרים. ברבע הראשון של המאה ה-20 נרכש החלק הצפוני של אדמות סלמה בידי יהודים ועליו הוקמו רמת-גן (1921) והשכונות המהוות כיום את גבעתיים (1922 ואילך). ב-1945 הוקמה שכונת התקווה במערב שטח הכפר. הכפר עצמו יושב ביהודים, פליטים מאזורי הקרבות בגבול תל אביב-יפו ומהגרים, החל במאי 1948. בנובמבר 1948 סופח הכפר ומרבית אדמותיו לתחומי תל-אביב. כשליש משטחו סופח לרמת גן, כולל החלק מזרחי של הכפר. באזור זה (סלמה ג') התיישבו מהגרים יהודים בבתים נטושים, ולימים הוקמה שם השכונה רמת-שקמה. הבתים הערביים שנותרו, עם תוספות בניה שנוספו להם עם השנים, כלולים כיום בשכונת גבעת-גאולה אשר מיועדת להריסה. מצפון לה נבנתה שכונת הוילות רמת-חן. בשנות ה-1970 החלה עירית תל אביב לפנות את תושבי סלמה ("כפר שלם") מבתיהם ובנתה עבורם שיכונים סביב הגרעין המרכזי של הכפר. השכונות החדשות שהוקמו הן: נווה אליעזר, ניר אביב, נווה חן, נווה ברבור, נווה צה"ל, נווה כפיר ולבנה. שכונות נוספות, כמו יד-אליהו, התרחבו לתוך שטחי הכפר. את החלק המקורי הישן של הכפר החלה העירייה להרוס אט-אט במקביל לפינוי הדיירים. 
 

זוכרות ברשת