תל אלסֿאפי
נפה:  אלח'ליל (חברון)
אוכלוסיה 1948:  1500
תאריך כיבוש:  09/07/1948
מבצע צבא:  אנ-פאר
יחידה כובשת:  גבעתי
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  התרחבות של כפר מנחם
אתרים נוספים שהוקמו על אדמות המקום אחרי 1948:  גן לאומי תל צפית

הכפר שכן בראש גבעה על הגדה הדרומית של ואדי עג'ור [נחל האלה], במרגלות המערביים של הרי-חברון, 31 ק"מ מצפון-מערב לעיר. המקום היה מיושב החל מהאלף השלישי לפנה"ס ועד 1948. בתל אל-סֿאפי שכנה ככל כנראה העיר הפלשתית גת, וחפירה במקום גילתה חרסים רבים מאותה תקופה. המקום מופיע על מפת מידבא מהמאה השישית לפנה"ס בשם סֿפִיתָא. בתקופת הצלבנים כונה המקום בְּלַנְש גארְד (שוֹמֵר לבן), שם שודאי מתייחס לסלע הלבן שנשקף מהתל. הצלבנים בנו מבצר במקום אשר נהרס מאוחר יותר בידי סֿלאח אל-דין. ב-1596 חיו בכפר 484 תושבים וב-1931 התגוררו בכפר ובשלוש ח'רבות סמוכות 925 תושבים ב-208 בתי-אבן. ב-1944-45 חיו בכפר שצורתו ככוכב 1,290 תושבים, מוסלמים כולם, ואדמות הכפר השתרעו על 28,925 דונם. היו בכפר ככר-שוק, מסגד ואתר תפילה. מים לשימוש ביתי נשאבו מבאר. חקלאות-בעל היוותה את מקור הקיום העיקרי לתושבי הכפר, שהתפרנסו גם מגידול בעלי-חיים, בעיקר גידול עזים וכבשים. התושבים גידלו דגנים, ירקות ופירות כגון ענבים, תאנים, שקדים וזיתים. הממצאים הארכיאולוגיים במקום כוללים את שרידי המבצר הצלבני, חומות, אתרי-קבורה, מערה ואבנים מגולפות. 


הכפר היווה יעד מרכזי במבצע אנ-פאר, שהתקיים במהלך עשרת הימים שבין שתי הפוגות המלחמה, בין ה- 8-18 ביולי 1948. ב-7 ביולי הוציא מפקד גבעתי, שמעון אבידן, פקודות לגדוד הראשון לכבוש את אזור תל אל-סֿאפי ו"לגרש פליטים החונים בסביבה, למען למנוע חדירתו של האויב מהמזרח למשלט חשוב זה" [בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 284]. העמדה נכבשה ב-9-10 ביולי, ודו"ח צבאי ישראלי שמצטט מוריס מעריך שכיבוש הכפר ערער כליל את המורל של תושבי הכפרים הסמוכים.

על אדמות-הכפר לא נבנו ישובים ישראלים. באתר-הכפר גדלים פרא שיחים קוצניים, שיחי-צבר, דקלים ועצי זית. מצויים בו שרידי-באר וקירות-אבן מטים לנפול של בריכה. באדמה שמסביב נטעו חקלאים ישראלים עצי-הדר, חמניות ודגנים. כמה אוהלים של בדווים מוקמים בסמוך מעת לעת.


מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 221-222

מידע ממקורות נוספים:

מוריס מוסיף שכיבוש הכפר הביא לעזיבת תושביו, שנמלטו מזרחה לעבר הרי חברון (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 284-285).
על-פי PalestineRemembered.com נלחמו בצד הכפר האחווה המוסלמית המצרית, כוחות פלסטינים מקומיים וכמה מתנדבים של צבא השחרור הערבי  (http://www.palestineremembered.com/Hebron/Tall-al-Safi/index.html)
לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 1,496 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 50)).
לפי אנדי יחזקאל, כפר מנחם התרחב וכיום מצוי בחלקו על אדמות-הכפר (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.ht m).
על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך גן לאומי תל צפית (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
 

זוכרות ברשת