תַרְבּיחָ'א
נפה:  עַכָּא (עכּו)
אוכלוסיה 1948:  1160
תאריך כיבוש:  31/10/1948
יחידה כובשת:  9th brigade (Oded)
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  שומרה
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  זרעית

הכפר שכן 27 ק"מ מצפון-מזרח לעכו, בגובה 550 מטרים מעל פני הים, על רמה שטוחה שגובלת בואדי עמוק. הכפר צפה מזרחה לעבר שני כפרי הלווין שלו, סֿוּרוּח ואל נבּי-רוּבּין. מקור השם תרבּיח'א הוא בשם האתר הצלבני תַיֶרְבּיקַא, עליו נבנה הכפר. ב-1596 חיו בכפר 88 תושבים, ובסוף המאה ה-19 התגוררו בו 100 תושבים שגידלו זיתים. עד מלחמת העולם הראשונה נכלל הכפר בנפת ביירות. עם קביעת הגבול בין לבנון ופלסטין אחרי המלחמה, נכלל הכפר בשטח הפלסטיני. ב-1931 חיו בתרבּיח'א 674 תושבים מוסלמים ב-149 בתים. ב-1944-45 חיו בשלושת הכפרים הסמוכים תרבּיח'א, סֿורוח ואל נבּי-רוּבּין אלף תושבים, רובם מוסלמים. אדמות הכפרים השתרעה אז על 18,563 דונם. אדמת תרבּיח'א היתה ברובה הררית ועברו בה מספר ואדיות. היא שימשה בעיקר למרעה, אך תושבי הכפר גם גידלו עליה דגנים, זיתים וגידולים נוספים. בסוף תקופת-המנדט החלו התושבים לגדל טבק. מעיינות, מאגרי מים ובארות סיפקו מים לצרכים הביתיים של תושבי הכפר. בתי-האבן של הכפר נבנו בצפיפות סביב בריכת השקייה. לקראת סוף ימי-המנדט נבנו בכפר גם בתים דו-קומתיים מבטון מזויין. בכפר היו שני מסגדים, בית-ספר יסודי שנוסד אחרי 1938 ולמדו בו 120 תלמידים באמצע שנות ה-1940, וכן משרד מכס ותחנת משטרה שהוקמה לצורך פיקוח על גבול לבנון. ב-1945 הוקמה בכפר אגודה לרפורמה תרבותית, שתפקידה היה להכניס שיפורים בתנאי החינוך, החברה והטיפול הרפואי. מספר חורבות נמצאו בשטחי הכפר וסיפקו עדויות להיסטוריה ארוכה ועשירה של התיישבות באזור. חלק מהן כללו בתי-בד עתיקים וקברים חצובים בסלע.

אחרי סיום מבצע חירם בסוף אוקטובר 1948, פשטו יחידות ישראליות על מספר כפרים ליד גבול לבנון וגירשו את תושביהם. תרבּיח'א היה אחד מהראשונים בהם. לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות', חדרה חטיבת עודד לכפר בשבוע השני של נובמבר 1948 והורתה לאנשיו לחצות את הגבול ללבנון. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס מצטט את מפקד החזית הצפונית, שאמר ש"היה הכרח מטעמים צבאיים" לגרש את תושבי תרבּיח'א וכפרים אחרים [מוריס, 1991, 317].

לפי מוריס, עד מאי 1949 הוקם מושב שומרה על הכפר תרבּיח'א, והתיישבו בו מהגרים יהודים. [מושב] אבן מנחם נבנה ב-1960 סמוך מאוד לאתר הכפר. [המושבים] זרעית ושתולה הוקמו על אדמות הכפר ב-1967 ו-1969, בהתאמה. כיום גרים תושבי שומרה ב-20 מבתי הכפר המקורי, שחלק מגגותיהם שונו ונעשו משופעים. אבנים מהבתים המקוריים מקשטות את גג המקלט המרכזי של המושב.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 33-34

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבּוּ סִתּה, חוקר בנושא הפליטים הפלסטינים, חיו ב תרבּיח'א, סֿורוח ואל נבּי-רוּבּין 1,160 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 32)).

אנדי יחזקאל מציין שהכפר נכבש ב-31 לאוקטובר 1948 ואילו תושביו גורשו ממנו ב-5 לנובמבר. יחזקאל מונה רק את שומרה וזרעית כישובים שהוקמו על אדמות-הכפר (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm). 

זוכרות ברשת