אלרַאס אלאַחְמָר
נפה:  סַ'פַד (צפת)
אוכלוסיה 1948:  720
תאריך כיבוש:  30/10/1948
מבצע צבא:  חירם
יחידה כובשת:  חטיבה 7
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  כרם בן זמרה
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  כרם בן זמרה

הכפר שכן על פסגתו השטוחה של אל-ראס אל-אחמר, 8.5 ק"מ מצפון לצפת. ב-1596 חיו בכפר 418 תושבים. בסוף המאה ה-19 תואר הכפר כישוב בנוי מאבן בו חיו 150-350 תושבים, שטיפחו גנים. הבנייה בכפר התפשטה לכיוון דרום, בגלל המדרונות התלולים שהתנשאו ביתר עבריו. ב-1931 נמנו בכפר 447 תושבים שהתגוררו ב-92 בתים. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-620, כולם מוסלמים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 7,934 דונם. בכפר היה בית-ספר יסודי לבנים, שנוסד בתקופת המנדט הבריטי. מעיין בצפון הכפר סיפק לתושביו מים לשימוש ביתי. התושבים גידלו הדרים ועצי פרי אחרים, זיתים ודגנים. שרידים שנמצאו במקום, כמו גתות עם רצפות פסיפס, סיפקו עדות שהאתר היה מיושב בתקופה הקלאסית או הביזנטית.

הכפר הותקף בידי כוחות חטיבה שבע ב-30 באוקטובר 1948, במהלך מבצע חירם. לפי מקורות ישראלים שמצטט מוריס, כשהגיעו הכוחות לאל-ראס אל-אחמר הם מצאו אותו ריק. מדברי מוריס עולה שתושבי הכפר ברחו כאשר הם שמעו על מעשי הטבח שבוצעו לילה קודם לכן בסֿפסֿאף ובגִ'ש ששוכנים ממש מדרום לו. הם עברו כנראה ללבנון, כמו רוב האוכלוסייה בצפון הגליל. במבצע חירם, בפיקודו של משה כרמל, השתתפו חטיבות כרמלי, עודד וחטיבה שבע.

במאי 1949 נוסד [מושב] כרם בן זמרה על אדמות הכפר, ממש מדרום לאתר הכפר, אם לא עליו. מספר בתים מהכפר נותרו במקום, ומשמשים למגורים של ישראלים. באתר פזורים גלי-אבנים משרידי הבתים ההרוסים ומספר עצי-תאנה ושיחי-צבר. הישוב הסמוך מעבד חלק מהאדמות שמסביב ומשתמש ביתרתן למרעה.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 481-482

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 719 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 58)). 

זוכרות ברשת