קַדַס
נפה:  סַ'פַד (צפת)
אוכלוסיה 1948:  450
תאריך כיבוש:  31/10/1948
מבצע צבא:  יפתח
יחידה כובשת:  Palmah 1st battalion
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  יפתח

הכפר שכן 17 ק"מ מצפון לצפת בקצה ואדי קטן בו נבע מעיין [כנראה עין קדש], שסיפק מים לצרכים ביתיים עבור תושבי הכפר. לפי עדויות ארכיאולוגיות, ממזרח לכפר שכנה עיירה רומית וביזנטית חשובה. חפירות גילו במקום מקדש רומי מהמאה השניה לספירה. במשך התקופה המוסלמית המוקדמת קדס היתה עיר בנפת ירדן. הגיאוגרף הערבי אל-מַקְדִסי תאר אותה ב-985 לספירה כעיירה קטנה ובה שלושה מעיינות ומסגד בכיכר השוק. בסוף המאה ה-16 חיו בכפר 319 תושבים. בסוף המאה ה-19 תואר קדס ככפר בנוי בתי-אבן, בו גרים בין 100 ל-300 תושבים. ב-1931 התגוררו בכפר 273 תושבים מוסלמים ב-56 בתים. ב-1944-45 חיו בכפר, ובכפר בֻּלַיְדא [הלבנוני] הסמוך, 390 תושבים. אדמות שני הכפרים השתרעו באותה עת על 14,139 דונם, מהם 3,491 אשר נרכשו בידי יהודים. שפע המים באזור, שמקורו בגשמים ובמי המעיינות, אפשר לתושבי קדס לפתח כלכלת חקלאות איתנה, מבוססת על דגנים, פירות וזיתים. בכפר היה בית-בד.

אחרי כיבוש צפת ב-11 במאי 1948 נשלחו הכוחות שהשתתפו במבצע יפתח צפונה. לפי 'ספר תולדות ההגנה', התקדם הגדוד הראשון של הפלמ"ח לקדס בליל ה-14-15 במאי, כבש את הכפר עם שחר, אך נאלץ לסגת בשל התקפה מצד כוחות לבנוניים שחצו את הגבול. הצבא הלבנוני נשאר בכפר במשך שבועיים. דו"ח של ההגנה מוסר שב-28-29 במאי כבש כוח משוריין של הארגון את הכפר תוך התחזות לכוח לבנוני. ב-6 ביוני כבשו צבא השחרור הערבי והכוחות הלבנוניים את הכפר. הכוחות הערבים נשארו בקדס עד שהכפר עבר שוב לידיים ישראליות במהלך מבצע חירם, בסוף אוקטובר 1948. במבצע, בפיקודו של משה כרמל, השתתפו חטיבות כרמלי, עודד וחטיבה שבע. לא ברור מתי עזבו תושבי הכפר; לפי עדויות נסיבתיות שאסף ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, יתכן שהם נאלצו לעזוב כבר במתקפה הראשונה באמצע מאי 1948. זמן קצר לאחר אותה התקפה, הביע קיבוץ מנרה השכן את רצונו להשתלט על אדמות הכפר, בציינו שהן מתאימות לגידולי חורף. מבוקשו של הקיבוץ לא ניתן לו עד אוקטובר, עם הכיבוש הסופי של הכפר.

[קיבוץ] יפתח נבנה ב-1948 מצפון-מזרח לאתר הכפר, על אדמותיו. [קיבוץ] מלכיה (1949) ו[מושב] רמות נפתלי (1945) משתמשים באדמות קדס. אבנים מהבתים ההרוסים פזורות ברחבי אתר הכפר המגודר, וניתן להבחין שם במספר קירות הרוסים חלקית ליד מעיין. מגוון קקטוסים ועצים, כולל אקליפטוס, תאנה ותות, פזורים ברחבי האתר. החלקים השטוחים של האדמות שמסביב נטועים בעצי-תפוחים. המעיין מספק מי-שתייה לבקר.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 484-485

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 452 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 58)).

על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך גן לאומי תל קדש וחניון קדש של קק"ל (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א'). 

זוכרות ברשת