קַאלוּנְיָא
נפה:  אלקֻדְס (ירושלים)
אוכלוסיה 1948:  1060
תאריך כיבוש:  11/04/1948
מבצע צבא:  נחשון
יחידה כובשת:  יחידות בהגנה
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  מוצא
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  מבשרת ירושלים (מבשרת ציון)
אתרים נוספים שהוקמו על אדמות המקום אחרי 1948:  גן לאומי עינות תלם

הכפר ניצב בגובה 650 מטרים מורד הר, שישה ק"מ ממערב לירושלים. ובקצהו המזרחי עבר ואדי קַאלוּנְיַא. במקום שכנה העיר הכנענית מוצא, בה הוצבו 800 חיילים רומים אחרי שנת 71 לספירה. העיר הפכה ליישוב רומי שנודע כקולוניה אַמוּסַא או קולוניה אֶמָאוּס, שם שנשמר בתקופת הצלבנים כקַלוֹנִי או קַלוּניַה. דיווח מהמאה ה-16 מוסר כי ב-1192 היה קַאלוּנְיַא כפר ליד ירושלים. ב-1596 חיו בו 110 תושבים, וב-1859 הוא היה לכפר הפלסטיני הראשון ממנו רכשו מהגרים יהודים קרקע לעיבוד. יהודים שעיבדו את האדמה במקום לא גרו בו באופן קבוע עד תחילת המאה ה-20, כשהישוב מוצא הוקם. ב-1931 התגוררו בכפר קאלוניא בעל הצורה המעגלית 632 תושבים ב-156 בתים שנבנו בעיקר מאבן. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-910, רובם מוסלמים, מלבד עשרה נוצרים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 4,844 דונם, שכרבע מהם נרכשו בידי יהודים. מסגד הכפר שכן במזרח הכפר, והיו בו מספר חנויות ובית-ספר יסודי. התושבים השתמשו במי מעיינות שסביב הכפר והתפרנסו מחקלאות בעל ושלחין. הם גידלו דגנים, ירקות ועצי פרי, כולל זיתים וגפנים.

 

קאלוניא היה אחד מהיעדים העיקריים של מבצע נחשון, שנועד, לראשונה במהלך המלחמה, "לטהר" אזור שלם, ולתמיד, מכפרים ערביים. לפי 'ספר תולדות ההגנה' תקפו יחידות פלמ"ח את הכפר ב-11 באפריל 1948, ובמשך יומיים הרסו כליל את בתיו. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס גורס שתושבי הכפר עזבו כבר ב-2-3 באפריל כתוצאה מתקיפה, אך שידור האצ"ל מסר בזמנו שהם ברחו כתוצאה מטבח דיר יאסין ב-9 לחודש. לפי ה'ניו יורק טיימס', רוב התושבים עזבו, ואחרים צוו לעזוב, לפני הרס הכפר. עד ראייה יהודי שליווה את כוחות הפלמ"ח במהלך התקיפה ספר 14 הרוגים, מתוך מספר גדול יותר של הרוגים שהיו במקום לדבריו.

 

הישוב מבשרת ירושלים, שהוקם ב-1956 על אדמת הכפר, אוחד בהמשך עם מעוז ציון, שנבנה ב-1951 על אדמות אל-קסטל, לישוב שנקרא מבשרת ציון. הישוב מוצא, שנבנה קרוב לקאלוניא בשנות ה-1850 על אדמות שנרכשו מהכפר, נהרס בקרבות ב-1929 ונבנה מחדש כמוצא תחתית ב-1930; שלוש שנים מאוחר יותר נבנה הישוב מוצא עלית בסמוך. שניהם ננטשו במהלך המלחמה ב-1948, אך אוכלסו מחדש אחריה. הם ניצבים בסמוך לאדמות הכפר אך לא עליהן. בדרום-מערב אתר הכפר, ליד בית הקברות, נותרו מספר בתים מהכפר, ובאחד מהם מתגוררת משפחה יהודית. גלי אבנים, חלקי גגות בטון שקרסו ומסגרות חלונות מברזל פזורים ברחבי האתר. בית כנסת ישן שנבנה ב-1871 עודו עומד על תלו. עשבי הבר שגדלים באתר מוצתים כל שנה לצורך פינוי דרכי הגישה של הישוב הסמוך. טרסות הכפר שומרו, וגדלים עליהם עצי שקד, תאנה וזית, וכן שיחי צבר, למרגלות המורד.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 309-310

מידע ממקורות נוספים:

לפי מוריס, בדצמבר 1947 זרקו אנשים מקאלוניא רימון יד על אוטובוס יהודי, בתגובה להריגת תושב הכפר בשכונת רוממה בירושלים (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 76). במארס 1948 נתקלו הלוחמים הערבים הלא סדירים של עבד אל-קאדר אל-חוסייני ב"קבלת פנים צוננת ביותר" בכפר, לדבריו, ולא הורשו להשאר בו (שם, 62). עם זאת, מוריס מציין כי בחודשים הראשונים של 1948 תקפו שוב ושוב כוחות בלתי סדירים ואנשי מיליציה את התחבורה העברית לירושלים וממנה, מתוך מספר כפרים, בהם קאלוניא (שם, 155). מוריס מציג את קאלוניא כדוגמה לכפרים שפונו מיושביהם; לדבריו: תושבי הכפר "חוו חודשים ארוכים של מעשי איבה באזור, קשיי אספקה, ניתוק התחבורה עם ירושלים, העדר הנהגה או הוראות ברורות כיצד לנהוג ולמה לצפות, שמועות על מתקפה יהודית ממשמשת ובאה, התקפות יהודיות על כפרים סמוכים, ידיעות על מעשי אכזריות מצד היהודים ולבסוף התקפה יהודית על קלוניה עצמה [...]" (שם, 393).

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 1,056 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 54).

על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך גן לאומי עינות תלם (נגה קדמן, בצד הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').

 

זוכרות ברשת