עַכְּבַּרָה
נפה:  סַ'פַד (צפת)
אוכלוסיה 1948:  450
תאריך כיבוש:  09/05/1948
מבצע צבא:  יפתח
יחידה כובשת:  Palmah 1st battalion
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  אין

הכפר שכן 2.5 ק"מ מדרום לצפת, בשני צידיו של ואדי עמוק [נחל עכברה]. מדרום-מזרח לכפר שכנה ח'רבּת אל-עֻקיבּה, המזוהה עם הכפר הרומי של עַכַבַּרֶה (או עַכַבַּרוֹן). בסוף המאה ה-19 חיו בעכברה כ-90 תושבים בבתי אבן ובוץ וב-1931 חיו בו 275 תושבים ב-49 בתים. ב- 1944-45 עלה מספר התושבים ל-390, מוסלמים ברובם. אדמות הכפר השתרעו אז על 3,224 דונם והתושבים גידלו עליהן דגנים ובוסתנים.

באביב 1948 התכוננו כוחות ציוניים לתקיפת הערים צפת וטבריה באמצעות מתקפות על כפרים סמוכים. עכברה נבחר לשמש דוגמה לאנשי צפת, בשל קרבתו לעיר. ב-9 במאי תקפו את עכברה יחידות של הגדוד הראשון של הפלמ"ח במסגרת מבצע יפתח, במטרה "ליצור הרגשה בקרב ערביי צפת שהינם עומדים להיות מכותרים ולא יוכלו לברוח". פקודות המבצע גרסו ש"הכפר שימש כבסיס מעבר [לצפת] למרגלים סורים (...)", ושהוא היווה בסיס ממנו הותקפה התחבורה היהודית [הציטוטים מבני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 146]. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס טען בהסתמך על מקורות צבאיים ישראלים שרוב אנשי הכפר כבר עזבו אותו טרם מועד ההתקפה, בהשפעת הגירוש והטבח שבוצע ימים ספורים קודם לכן באנשי כפר עין אל-זַיְתוּן הסמוך. התושבים שנותרו בעכברה, נסו על-פי מוריס במהלך ההתקפה, לאחר שגילו לה התנגדות "בינונית". עם כיבושו, פוצצו חלק מבתי הכפר. חלק מתושבי הכפר מצאו מקלט בכפרים אל-פראדֿיָּה ואל-סַמּוּעי, שממערב לעכברה. צפת הותקפה ביום שלמחרת. תושבים שהתראיינו לאחר 25 שנה להיסטוריון הפלסטיני נאפד' נזאל אמרו כי כיבוש עין אל-זיתון והידיעות אודות טבח דיר יאסין הובילו לפינוי של חלק מתושבי עכברה. במהלך ההתקפה הוכרעה לדבריהם מיליציית הכפר שמנתה 15-20 איש ונאלצה לסגת. הכוחות הישראלים הכובשים הרסו כמה בתים וחלק מהמסגד, ועזבו עם חיות-המשק. כמעט כל תושבי הכפר נשארו באל פראדֿיה ואל סמועי עד שכפרים אלה נכבשו גם הם. חלק מתושבי עכברה חזרו לכפר לקחת מזון וחפצים אישיים. במשך זמן-מה אחרי המלחמה, העבירו רשויות ישראל לעכברה אנשים אותם הם גרשו מכפרים אחרים בגליל. ביוני 1949 הועברו בכפייה התושבים שנותרו באל-ג'אעוּנה, אל-חִ'סֿאסֿ וקַיְטִיָּה לגבעה ליד עכברה. לא ברור מה ארע בסופו של דבר לאנשים אלה או לכפר עצמו, אך מוריס כותב ש"התנאים ששררו בו נשארו חמורים וקשים משך שנים רבות" [מוריס, 1991, 323].

על אדמות עכברה לא הוקמו ישובים ישראלים. התושבים המקוריים של הכפר הוחלפו בפליטים "פנימיים" מקַדּיתָא ודַלּאתָה, שמצפון לצפת. מאז 1980, פליטים אלה הועברו בהדרגה לכפר הסמוך, המתוכנן, של עכברה, חצי ק"מ ממערב לאתר הכפר הישן. כתנאי מוקדם למעבר, כל משפחה נדרשה להרוס את ביתה בכפר הקודם. כיום, 15 מהבתים הישנים עודם עומדים על תילם באתר הכפר, בנוסף לבית הספר. הכפר החדש של עכברה הוכפף למינהל העיר צפת ב-1977 [חוסר ההתאמה בשנים במקור].


מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 430-432


מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 302 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 56)).
לפי אנציקלופדיה מפה מצויים בכפר עכברה המקורי שרידים של בית כנסת קדום, ו-15 הבתים שנותרו בו הינם מיושבים (אנציקלופדיה מפה, 2000, 6: 62).
 

זוכרות ברשת