עִנַּאבָּה
נפה:  אלרַּמְלָה
אוכלוסיה 1948:  1650
תאריך כיבוש:  10/07/1948
מבצע צבא:  דני
יחידה כובשת:  יפתח (פלמ"ח)
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  כפר שמואל

הכפר שכן על גבעה סלעית, שבעה ק"מ מדרום-מזרח לרמלה, כשבתיו צופים אל מישור החוף. אתר הכפר זוהה עם הישוב הקדום בֶּתוֹאַנַאבּה מהתקופה הרומית. ב-1596 התגוררו בענאבה 165 תושבים. ב-1931 חיו בכפר 1,135 תושבים בבתים שרובם מאבן, אשר ניצבו סמוכים זה לזה, סביב מסגד שהוקדש לשיח' עבדאללה ונבנה סביב קברו. בשנות ה-1930 נבנו בכפר בתים בני שתיים ואף שלוש קומות, והיקף הבנייה בכפר עלה לקראת סוף תקופת המנדט. ב-1944-45 חיו בענאבה 1,420 תושבים, ברובם מוסלמים. בכפר היו 12 חנויות, שני בתי קפה, אתר מקודש לשיח' עיסא ובית ספר יסודי שנוסד ב-1920 ולמדו בו 168 תלמידים באמצע שנות ה-1940. ב-1938 נבנה בכפר בית ספר חדש, אשר שירת גם את ילדי הכפרים הסמוכים. אדמות הכפר השתרעו על 12,857 דונם, מהם 21 אשר נמכרו ליהודים. חקלאות וגידול בעלי חיים היוו את מקורות הפרנסה העיקריים של תושבי הכפר, שגידלו בעיקר דגנים, ירקות, הדרים, סומסום וזיתים. בכפר פעלו 11 כבשני סיד, שתוצרתם נמכרה בתל אביב וערים אחרות. חלק מתושבי הכפר מכרו את תוצרתם בשווקי רמלה, או שעבדו שם כשכירים.

לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות' ענאבה הותקף לראשונה במסגרת מבצע יורם, ב-8-9 ביוני 1948. ההתקפה בוצעה בידי חטיבת יפתח, על מנת להסיח את דעתם של הכוחות הערביים מהנסיון הרביעי לכבוש את לטרון. חוקרים פלסטינים מוסרים כי לאחר ההתקפות הראשונות פינו התושבים את הנשים והילדים מהכפר, כך שבעת ההתקפה המכרעת על ענאבה, ב-10 ביולי, במסגרת מבצע דני, נותרו בכפר רק 200 גברים. הכוחות הישראליים תקפו משלושה כיוונים, כשהם משאירים נתיב מילוט לכיוון צפון מזרח. כשכלתה התחמושת בידי מגיני הכפר הם נטשוהו בכיוון זה. באותו יום פוצצו בתי הכפר בפקודת המטכ"ל הישראלי, שהורה לחטיבת יפתח ולחטיבה 8 להשאיר על כנם רק תשעה בתים, לשימוש הצבא. בתים אלו עמדו על תילם עד 1952, עת פוצצו אף הם.

ב-1950 נוסד על אדמות הכפר [מושב] כפר שמואל. אתר הכפר, הצופה אל כביש ירושלים - תל אביב בסמוך ללטרון, מגודר ומכוסה בעיי חורבות ובצמחיית פרא, כולל שיחי צבר ועצי זית. ניתן להבחין בחורבות בית הספר וסניף המפלגה הערבית של פלסטין. בבית הקברות עומדים על תילם כמה קברים. האדמה מסביב מעובדת בידי ישראלים, אך ניתן עדיין לראות שרידים מהחקלאות הערבית, כמו מטעי הזית והרימון, וכן באר מים שפיתחה מכוסה באבנים.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 383-384

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 1,647 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 34).
לפי נגה קדמן, אתר הכפר נקרא כיום חורבת בית ענבה, על שם אתר קדום (נגה קדמן, בצד הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח ב').
 

זוכרות ברשת