אלסַוַאלִמָה
נפה:  יאפא
אוכלוסיה 1948:  930
תאריך כיבוש:  30/03/1948
יחידה כובשת:  ארגון (אצ״ל)
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  צהלה ונוה שרת (תל אביב), נוה מגן (רמת השרון)

הכפר שכן באזור מישורי, 11 ק"מ מצפון-מזרח ליפו. אדמותיו גבלו בגדה הצפונית של נהר אל-עוג'ה [הירקון] שזרם כשני ק"מ מדרום לכפר עצמו. הכפר נוסד בידי אנשי ערבּ אל-סַוַאלִמָה הנוודים, שהגיעו לפלסטין לפני השלטון העות'מני. בתחילה הם פקדו את המקום רק באופן עונתי, אך בהדרגה התיישבו בו באורח קבע בבתי בוץ וקש. ב-1944-45 חיו בכפר 800 תושבים מוסלמים ואדמותיו השתרעו על 5,942 דונם. ב-1946 נפתח בכפר בית-ספר עם 31 תלמידים. תושבי הכפר גידלו הדרים, בננות ודגנים שהושקו במי-בארות. החלקים הצפוניים של אדמות הכפר היו מכוסים בחורשות.

הכפר נפל לידיים ציוניות ככל הנראה זמן מה לפני תום המנדט הבריטי ב-15 במאי 1948. באותה עת שלטו הציונים בכל אזור החוף שבין חיפה לתל אביב. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס טוען כי פינוי האזור שמצפון לתל-אביב הואץ על-ידי פעולות האצ"ל באזור. התקפה של האצ"ל בכפר אל-שיח' מוַנִּס במארס 1948 הביאה לבריחה נרחבת של אנשים מאזור-החוף.

על אדמות-הכפר לא הוקמו ישובים ישראלים. שיחי-צבר גדלים באתר-הכפר, בו לא נותר כל זכר לבתים. ניתן להבחין רק בשרידי בית-הספר בעל החדר היחיד.  כביש מהיר עובר בחלק הצפוני של האתר.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 258-259

מידע ממקורות נוספים:

לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, תושבי-הכפר נמלטו ממנו ב-30 במארס, בעקבות פעולה שביצע האצ"ל באל-שיח' מוַנִּס (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 81).
לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 928 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 52)).
לפי אנדי יחזקאל שוכנות כיום על אדמות-הכפר השכונות נווה-שרת, קרית-עתידים, צהלה, רמות-צהלה ורמת-החייל (תל אביב), ונווה מגן (רמת-השרון) (לחץ\י כאן).

על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתחומי העיר רמת-השרון (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').

זוכרות ברשת