אלנַבִּי יוּשַע
נפה:  סַ'פַד (צפת)
אוכלוסיה 1948:  80
תאריך כיבוש:  17/05/1948
מבצע צבא:  יפתח
יחידה כובשת:  ההגנה
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  רמות נפתלי
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  אין
אתרים נוספים שהוקמו על אדמות המקום אחרי 1948:  גן לאומי מצודת ישע ויער הרי נפתלי

הכפר שכן 17 ק"מ מצפון-מזרח לצפת, על גבעות תלולות בסמוך לתחתית ואדי קטן, והשקיף על עמק החולה מגובה 375 מטרים מעל פני הים. היה בכפר אתר מקודש שנחשב למקום קבורתו של הנביא יושע [יהושע בן-נון]. האתר, שכלל מסגד ובניין למבקרים, נוסד בסוף המאה ה-18 על-ידי משפחת אל-ע'וּל, שכונתה גם "משרתי המקדש". משפחה זו מנתה כ-50 איש והייתה הראשונה שהתיישבה במקום. בני המשפחה עיבדו את האדמה שמסביב, ובהדרגה הפך המקום לכפר. בתקופת-המנדט בחרו הבריטים למקם בכפר תחנת משטרה. מדי שנה, בחמישה-עשר לשַעַבַּאן (החודש השמיני בלוח השנה המוסלמי), קיימו אנשי הכפר מַוְסִם – אירוע עלייה לרגל וחגיגות - בדומה לזה שהתקיים בכפר אל-נבּי רוּבּין שבנפת רמלה. ב-1931 נמנו בכפר 52 תושבים שהתגוררו ב-12 בתים. ב-1944-45 עלה מספר תושבי הכפר ל-70, מוסלמים כולם, ושטחו עמד על 3,617 דונם. תושבי הכפר התפרנסו בעיקר מגידול דגנים.

הכפר ותחנת המשטרה שבו היוו מטרות לארבע התקפות של ההגנה באפריל ומאי 1948. עם התפנות הבריטים מתחנת המשטרה ב-15 באפריל, השתלטו עליה יחידות של צבא השחרור הערבי ואנשי מיליציה ערבים אחרים. לפי מפקד הצבא הערבי, פַוזי אל-קאוקג'י, חייליו השתלטו על עמדות מסביב למקום כבר בסוף מארס. התקפת ההגנה הראשונה בוצעה במהלך מבצע יפתח ב-17 באפריל, אך נכשלה. הפשיטה השנייה, שלושה ימים לאחר מכן, נכשלה אף היא ובמהלכה נהרגו 22 מהלוחמים היהודים, לפי 'ספר תולדות ההגנה'. ניסיון נוסף לכבוש את הכפר ב-15 במאי לא צלח, אך למחרת, בסיוע כוח אווירי, נכבש הכפר. פצצות-תבערה הושלכו ממטוסים על תחנת המשטרה, בעוד שיחידות קרקעיות חדרו למקום וגרמו למגניו לסגת. גורל התושבים לא מוזכר במפורש; כנראה שהם ברחו או גורשו במהלך ההתקפה האחרונה. במהלך חמשת החודשים הבאים עברה החזית בין הכוחות הישראלים והערבים ממש מחוץ לכפר. בעת מבצע חירם באוקטובר 1948, הגיעו יחידות ישראליות לכפר מכיוון מערב והרחיבו את השליטה הישראלית לאורך הגבול עם לבנון.

[מושב] רמות נפתלי נוסד ב-1945 על אדמות הכפר, מדרום לאתר הכפר. כיום האתר מגודר בגדר תיל וקבור תחת גלי אבנים, מה שמקשה על הגישה אליו. עם זאת, נותרו כמה עדויות לקיום הכפר: שברי בתים, קברים בבית הקברות של הכפר ואתר התפילה של אל-נבי יושע. שתי הכיפות והכניסה המקומרת בחלק העיקרי של המבנה נותרו בלא פגע, אבל קירות האבן העבים של החדרים הצמודים לו שבורים. הבניין כולו מוזנח, ועשבים שוטים צומחים מגגו. אתר הכפר מוקף בעצי תאנה ושיחי צבר. באדמות המישור שסביב האתר נטעו חקלאים ישראלים עצי תפוח; המדרונות מיוערים או משמשים למרעה.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 481-482

מידע ממקורות נוספים:

על-פי מוריס, ההתקפה הראשונה על הכפר בוצעה ב-15 במאי 1948 (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 168).

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 81 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 58)).

על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך גן לאומי מצודת ישע ויער הרי נפתלי של קק"ל (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א'). 

זוכרות ברשת