אלמֻחָרַּקָה
נפה:  ע'זה
אוכלוסיה 1948:  670
תאריך כיבוש:  17/08/1948
יחידה כובשת:  חטיבת הנגב
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  יכיני

הכפר שכן באזור של גבעות נמוכות, 14.5 ק"מ ממזרח לעזה. במקום נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים, כולל רצפות פסיפס, בורות מים, חרסים ושברי שיש. יש עדות שהמקום החל להיות מיושב בתקופה הביזנטית. בתקופה הממלוכית (1250 – 1517) אדמות ועודפי תוצרת חקלאית של הכפר הוקדשו לווקף המוסלמי, למטרת שימור כיפת הסלע בירושלים ומסגד בעזה. מסמכים עות'מנים מציינים כי ב-1596 חיו בכפר 457 תושבים ואילו במאות ה-17 וה-18 הוא כנראה ננטש ועמד שומם, מכיוון שאינו מוזכר ביומני מסע מן התקופה. הכפר נזכר שוב בסוף שנות ה-1870. ב-1931 חיו בכפר 422 תושבים ב-86 בתים, שרובם נבנו מלבני בוץ וקש. ב-1944-45 מנה הכפר 580 תושבים, כולם מוסלמים. בכפר היה מסגד ומספר חנויות קטנות, והוקם בו בית ספר ב-1945, בו למדו 60 תלמידים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 4,855 דונם. תושבי הכפר התקיימו בעיקר מחקלאות בעל וגידלו בעיקר שעורה. בשנים האחרונות של המנדט הם נטעו גם תאנים, שקדיות וענבים. מים לשימוש ביתי נשאבו מבאר עמוקה ומלוחה מעט, וממי גשם שנאספו בבורות מקומיים.

הכפר הותקף בידי חטיבת הנגב בסוף מאי 1948, באותה העת בה הותקף הכפר כּוַפחא. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס כותב שתושבי הכפר גורשו באותה עת, ומוסיף שהכפר פוצץ ב-16 לאוגוסט.

על אדמות הכפר הוקם [מושב] יכיני, מצפון לאתר הכפר, ב-1950. לפי מוריס, [מושב] תקומה נוסד על אדמות מוחרקה ב-1949, אך למעשה הוא הוקם שני ק"מ ממערב לאתר הכפר, על אדמות העיר עזה. אתר הכפר מוקף אקליפטוסים וגדלים בו פרא קוצים ועשבים. ניתן להבחין במקום בעיי חורבות מבניינים, שרידי טחנת קמח ובאר. בית הקברות, מכוסה בעשב בר, עדיין קיים במצב רעוע. האדמה מסביב מעובדת בידי ישראלים.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 127

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 673 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 46).
לפי אנדי יחזקאל, כמעט כל אדמות הכפר היו אדמות ממשלתיות של הסולטן התורכי (ג'יפתליכ), עליהן שילמו התושבים דמי חכירה שנתיים. המתיישבים באו מעזה בעידוד השלטונות העות'מניים. אחרי כיבושו במאי 1948 עזבו כוחות צה"ל את הכפר, ועם הזמן שבו אליו התושבים. באוגוסט נערך צה"ל לכיבוש מחדש של הכפר, אשר לפי ידיעות מודיעיניות היו בו 30 לוחמים חמושים. בפקודת המבצע נאמר: "לכבוש את הכפרים מוחרקה וכאופחה, לגרש את התושבים, לחבל בטחנת הקמח ובבית השיח' ולמקש את הכפרים". בליל ה-16-17 באוגוסט התקיפו יחידות מחטיבת הנגב את הכפר בירי מקלעים ומרגמות, ולאחריו באה הסתערות של מחלקת חי"ר ושני זחלים לתוך הכפר, שנפל כמעט ללא התנגדות. שלושה לוחמים ערבים נהרגו, שאר התושבים נמלטו ואלה שלא, גורשו. טחנת הקמח פוצצה וכמה בתים הוצתו. מבואות הכפר מוקשו. בספטמבר 1948 קיבל גדוד 3 של חטיבת "יפתח" הוראה לשים קץ לשיבת תושבים אל הכפרים כופח'ה ואל-מוחרקה, ולירות במי שינסה להיכנס לכפרים. ב-22 בספטמבר סרק הגדוד את הכפרים, עצר ארבעה אנשים ופוצץ בתים. כמה זקנים הורשו להישאר. מושב יכיני, שקם על אדמות הכפר, נקרא בראשיתו "מוחרקה ב'" (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).
לפי אנציקלופדיה מפה עיי הכפר נראים על גדת נחל זרועה, מדרום למושב יכיני. גם מושב יושיביה הוקם על אדמות הכפר, ונקרא תחילה מוחרקה א'; מושב יכיני נקרא בתחילתו מוחרקה ב' (אנציקלופדיה מפה, 2000, 3: 24, 172, 177).
 

זוכרות ברשת