אלמֻוֵילִח
נפה:  יאפא
אוכלוסיה 1948:  420
יחידה כובשת:  ארגון (אצ״ל) & יחידות בהגנה
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  אין

אל-מֻוֵילִח שכן קילומטר וחצי מצפון לנהר אל-עוג'א [הירקון] ו-16 ק"מ מצפון-מזרח ליפו. הכפר נוסד על-ידי נוודים שמוצאם בשבט הבדווי אל-מַלַחָה, שבנו את בתיהם סביב מעיין במקום. ב-1944-45 חיו בכפר 360 תושבים מוסלמים ושטחו היה 3,342 דונם, מהם 376 שנרכשו בידי יהודים. תושבי-הכפר גידלו הדרים, בננות ודגנים, שהושקו במי-בארות שנחפרו במזרח-הכפר. במהלך תקופת-המנדט הקימו בעלי-אדמות בסביבה וילות בין הפרדסים ומטעי-הבננות המרוחקים של הכפר.

קשה לקבוע מתי נעקרו התושבים, אולם הכפר נכבש ככל הנראה מוקדם יחסית, בשבועות הראשונים של 1948. בשל מיקומו באזור התיישבות ציונית צפופה מצפון-מזרח לתל-אביב, הכפר נפל בקלות בטווח הפגיעה של ההגנה או האצ"ל; בין סוף דצמבר 1947 לסוף מארס 1948 מספר ניכר של כפרים באזור התרוקנו, לרוב כתוצאה מפגיעה ישירה.

[מושב] נווה-ירק נוסד ב-1951 על אדמות שבחלקן השתייכו לכפר ובחלקן לג'לג'וליה, כפר פלסטיני שעדיין קיים. את אתר-הכפר קשה מאוד לזהות כיום. אחדות מן הווילות עומדות נטושות בין צמחיית-בר; אחת מהן היתה שייכת להאשם אל-ג'יוסי שמאוחר יותר נעשה שר בממשלת ירדן. שאר הוילות הפכו לעיי-חורבות. האדמה באזור מעובדת.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 251

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 418 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 52).

 

זוכרות ברשת