אלמַסְעוּדִיָּה (סֿוּמֵּיל)
נפה:  יאפא
אוכלוסיה 1948:  990
תאריך כיבוש:  25/12/1947
יחידה כובשת:  ארגון (אצ״ל) & יחידות בהגנה
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  התרחבות של תל אביב
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  התרחבות של תל אביב

הכפר מסעודיה שכן במרכז שפלת החוף כקילומטר וחצי מזרחית לחוף הים וקילומטר וחצי דרומית לנחל אל עוג'ה "המפותל" (הירקון) הכפר ידוע גם בשמו הוותיק סומייל. את השם מסעודיה קיבל בראשית המאה ועשרים, אולי כדי להבדילו מכפר אחר בשם סומייל במחוז חברון.  בשנות ה-70 של המאה ה-19 סומייל מתוארת כעיירה רגילה עם באר עמוקה ומערה. הכפר  היה בנוי קבוצות של בתים צפופים לאורך  מעין רחוב מצפון לדרום, כיום אִבְּן גכירול בין ז'בוטינסקי לשלמה המלך). האוכלוסייה בו הייתה ברובה מוסלמית ובשנת 1945 נמנו בו גם כ-20 נוצרים ולפי עדות תושבת המקום התגוררו בכפר גם יהודים, בשנת 1931 הוקם בכפר בית ספר יסודי. באמצע שנות ה-40 למדו בו 31 תלמידים. בתחילת מלחמת 48 הועלו באש רהיטי בית הספר. בכפר היה מסגד שנבנה על שרידיו של מבנה עתיק, כנראה של כנסיה.

בשנת 1931 היו בכפר 658 תושבים  שהתגוררו ב-127 בתים. את התעסוקה העיקרית של תושבי הכפר ספקו פרדסי התפוזים, משקים חקלאיים ומשק החי. מספר קטן של תושבים עסק במסחר במלאכת יד וכעוזרות במשק בית. בשנת 1938 הכפר עיבד פרדסים על שטח של 275 דונם. משנת 1943 היה שייך לתחום המוניציפאלי של העיר תל אביב.

עזיבה גדולה של תושבים החלה בשנת 1946 עקב הלחץ של העיר תל אביב המתרחבת. עם פרוץ הקרבות תושבי הכפר ביקשו להימנע מלקחת בהם חלק ומיפו נשלחו אליו חיילים בלתי סדירים להגן עליו מפני שוד וביזה. בסוף דצמבר 1947 השתלטו כוחות ההגנה על הכפר והתושבים נמלאו לכפר ג'אמסין אל-ע'רבי.

לאחר מלחמת  48 שימש הכפר כפתרון למצוקת דיור של תושבי תל אביב שביתם נהרס או נשרף במלחמה וכן לעולים מעיראק. מחמת מיקומו באזור בעל ערך נדל"ני  גבוה, ניסו העירייה וקבלני בניין לפנות את התושבים תמורת פיצויים נמוכים ודירה חליפית קטנה ומרוחקת. שיא המאבק היה בחודש ספטמבר 1962 כאשר עשרות שוטרים הסתערו על הדיירים וניסו לפנותם בכוח. אך ללא הועיל. תושבת הכפר, אוולין, סיפרה לנו על המאבק המשפטי הארוך והיקר שניהלה כדי להישאר במקום. כמו כן, סיפרה על פליטי סומייל שעדיין באים מפעם לפעם לבקר בכפרם.

מקור: זוכרות

זוכרות ברשת