מִירוּן
נפה:  סַ'פַד (צפת)
אוכלוסיה 1948:  340
תאריך כיבוש:  30/10/1948
מבצע צבא:  חירם
יחידה כובשת:  כרמלי & הגדוד השביעי
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  מירון
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  בר יוחאי
אתרים נוספים שהוקמו על אדמות המקום אחרי 1948:  שמורת הר מירון

הכפר ניצב בגובה 750 מטרים מעל פני הים, במורדות המזרחיים של הר אל-ג'רמק [הר מירון], ההר הגבוה ביותר בפלסטין. נחל מירון הווה את גבולו הדרומי של הכפר, וחמישה ק"מ ממזרח לו שכנה צפת. גיאוגרף ערבי שנפטר במאה ה-14 ציין שיהודים נהגו לפקוד מערה סמוכה לכפר ולחגוג שם חג יהודי; הוא התכוון לל"ג בעומר, שנחגג לזכר רבי שמעון בר-יוחאי, אשר לפי המסורת קבור במקום. ב-1596 גרו במירון 715 תושבים, ובסוף המאה ה-19 דיווחו נוסעים על 50 תושבים שחיו בכפר וגידלו עצי זית. ב-1931 חיו בכפר 189 תושבים ב-47 בתים, ובמפקד האוכלוסין ב-1944-45 נמנו בו 290 תושבים. באותה עת השתרעו אדמות הכפר על 14,114 דונם, מהם 5,839 שנרכשו בידי יהודים. בכפר היה בית-ספר יסודי לבנים. למחייתם עבדו התושבים בחקלאות ובגידול בעלי-חיים. היבול העיקרי היה דגנים, ובנוסף גידלו התושבים פירות וזיתים.

לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, במהלך ההתקפות על צפת מצאו כמה מתושביה מקלט בכפר מירון בתחילת מאי 1948. ב-28-29 במאי תקף הגדוד הראשון של חטיבת יפתח את הכפר והרס בו גשר, במהלך מבצע יפתח. לפי מקורות ישראלים, הפשיטה נערכה במסגרת מתקפה על כוחות לבנונים וסוריים שחנו באצבע הגליל. הכפר נכבש רק בסוף אוקטובר 1948, במהלך מבצע חירם. ההיסטוריון הפלסטיני נאפד' נזאל מציג ראיות עקיפות לפיהן הופגז הכפר מהאוויר ב-28 אוקטובר 1948 בידי שלושה מטוסים ישראלים. לפי 'תולדות מלחמת הקוממיות', יחידות של חטיבה שבע וחטיבת כרמלי נתקלו בקשיים לכבוש את הכפר בשל התנגדות הכוחות שהגנו עליו. אחרי כיבוש הכפר סֿפסֿאף נכבש גם מירון. לא ברור מה עלה בגורלם של התושבים שנשארו במקום, אם כי מסמך ישראלי ממשלתי מציין שהכפר רוקן כעונש על התנגדותו.

[מושב] מירון הוקם ב-1949 על אדמות הכפר, מצפון לאתר הכפר, הכפר נהרס, אך כמה חדרים וקירות אבן עדיין עומדים בו. שאר האתר מכוסה עשב ועצים והפך לחלק מ[מושב] מירון. האדמה שמסביב נטועה בחלקה בעצי-תפוח, ובחלקה מיוערת. חלק אחר של האדמה משמש כמרעה. האזור מהווה אתר תיירותי.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 476-477

מידע ממקורות נוספים:

לפי מוריס, בריחתם של תושבי צפת הערבים במאי 1948 הביאה למנוסת תושבי הכפר מירון (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 384).

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 336 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 58)).

על-פי אנדי יחזקאל הישוב בר-יוחאי נמצא אף הוא על אדמות הכפר (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).

לפי אנציקלופדיה מפה נבנה הכפר על שרידי ישוב קדום מהתקופה ההלניסטית, רומית וביזנטית. חלק מבתי הכפר נותרו כיום בין בתי המושב מירון (אנציקלופדיה מפה, 2000, 5: 31).

על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך מושב מירון ובתוך שמורת הרי מירון (נגה קדמן, בצד הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א'). 

זוכרות ברשת