לוּבְּיָא
נפה:  טַבַּרִיָּה (טבריה)
אוכלוסיה 1948:  2730
תאריך כיבוש:  18/07/1948
מבצע צבא:  דקל
יחידה כובשת:  חטיבה 7
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  גבעת אבני, לביא, איזור תעשיה גולני
אתרים נוספים שהוקמו על אדמות המקום אחרי 1948:  יער לביא

לוביה הוא כפר פלסטיני הרוס בגליל התחתון, שכן על פסגת גבעה סלעית, 10.5 ק"מ ממערב לטבריה בצד הכביש טבריה – נצרת,  דרומית -מזרחית לצומת מַסְכַּנה, הידוע כיום כמחלף גולני. כוחות ישראליים כבשו אותו ביולי 1948.

הכפר נבנה על שרידים של ישוב קדום, שהיה קיים ככל הנראה בתקופה הביזנטית ובתלמוד הוזכר יישוב עם שם דומה, שהיה באמצע הדרך בין טבריה לציפורי ולפיכך היה במקום פונדק המכונה בתלמוד "פונדק דלוי". אך הצלבנים השתמשו בשם לוביה.  בכפר חנה צבאו של סלאח אלדין אליובי ב- 1187 לקראת קרב חטין המפורסם נגד הצלבנים. ב- 1596 חיו בו 1,177 תושבים ונדרשו לשלם מסים לשלטונות העת'מאנים על עזים, דבורים ובית בד שהיו ברשותם. בתחילת המאה ה-19 ביקר בכפר הסופר האנגלי ג'יימס סילק בקינגהאם ותיאר אותו ככפר גדול השוכן בראש גבעה רמה. הכפר מוזכר גם ביומניו של הנוסע השווייצרי יוהאן לודוויג בורקהרדט. החוקר האמריקאי אדוארד רובינסון עבר בכפר בשנת 1838 וכתב שהוא ניזוק קשות מרעידת האדמה שפקדה את האזור שנה קודם לכן וגבתה את חייהם של 143 מתושביו. ובסוף המאה ה- 19 תואר המקום ככפר- אבן בו חיים 400-700 תושבים.

ב-1895 הוקם בית ספר יסודי בכפר, שפעל בו עד תחילת הנכּבּה. בתקופת המנדט השתייך הכפר מנהלית לנפת טבריה והיה הכפר הגדול באוכלוסייתו בנפה. על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 היה שטח אדמות הכפר 39,629 דונם  מתוכם 1,051 דונם בבעלות יהודית ו-5,683 דונם היו אדמת משאע (נחלת הכלל או אדמה ציבורית). אדמות-הכפר היו פוריות וכלכלתו התבססה על חקלאות. תושביו גידלו בעמקים, כמו עמק טרעאן ועמק אלמדאן, חיטה ודגנים לסוגיהם, ונטעו עצי- זית במורדות ההרים מצפון לכפר. שני ק"מ ממזרח לכפר שכן ח'אן לוביה, שהכיל שרידי בריכה, בורות מים ובנייני אבן גדולים.

בתי הכפר ניצבו בסמוך זה לזה בחלק המזרחי של הגבעה, שהשקיף על האדמות המעובדות של הכפר. ב-1931 נמנו בכפר 1,850 תושבים ב-405 בתים, וב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-2,350. מספר תושבי הכפר ב-1948 היה כ- 2750 תושבים, שחיו בכ- 600 בתים.

כיבוש הכפר
תושבי לוביה לקחו חלק פעיל במרד הערבי הגדול ב- 1936-1939, נגד השלטון הבריטי והתועה הציונית.  ב 1939 הותקפה מכונית יהודית ליד לוביה ושומר יהודי אחד נהרג. בתגובה ביצעה ב-20 ביוני 1939 חולית ההגנה בפיקוד שלמה שמיר שכללה את יגאל אלון, יוסי הראל ודוד שאלתיאל,  פעולת תגמול בלוביה והרגו מספר גברים ונשים. מאמר מערכת בעיתון דבר מה- 22 ביוני 1939 התייחס להתקפה במלים קשות:

"פשע חדש אירע בכפר לוביה, פשע מבעית, המעיד כי מבצעיו איבדו את שארית ההבחנה ונסתלק מהם זיק אחרון של הרגש האנושי. יריות אלו אשר רצחו ישישים ונשים ושפכו דם תינוק וזקן גוסס, מעידות כי הושלכנו לתוך מדרון אפל, המדרדר תהומה. ... וזכר מעשה לוביה, כזכר כל המעשים המתועבים אשר קדמו לו, ידון לדיראון את מבצעיו המחריבים - יהיו אשר יהיו." 

העיתון הפלסטיני 'פִלַסטין' דיווח על התקפה על הכפר בידי כוחות ציוניים בליל ה- 20 בינואר 1948, שגרמה להרוג אחד מן הכפר. בנוסף, דיווח העיתון על עימות עם שיירה יהודית שארע בפאתי הכפר ב-24 בפברואר והותיר הרוג ערבי ושני פצועים, וכמה הרוגים  לשיירה. לפי מקורות ישראליים, נהרגו באותו אירוע שניים מאנשי ההגנה, ומאז נחסם הכביש והתנועה של יהודים הופנתה לכביש יבנאל - כנרת.

ההיסטוריון הפלסטיני עארף אל-עארף מוסר שבתחילת מארס ניסו חיילי ההגנה לתקוף את לוּבְּיָא, אך נהדפו בידי התושבים, שאיבדו ששה אנשים והרגו שבעה מהתוקפים. 'פִלַסטין' דיווח על ניסיון חדירה נוסף ב-11 במארס, שלווה בהפגזת מרגמה. ב-9 ביוני 1948 תקפה חטיבת גולני את לוביה במטרה לכבשה. ההתקפה נכשלה והתוקפים נסוגו אחרי שאיבדו 21 מחיילי גולני.

עם תום ההפוגה הראשונה שחלה ב-11 ביוני עד ה- 9 ביולי, פתחה ישראל במבצע דקל. כוח בפיקודו של חיים לסקוב, מפקד חטיבה שבע, הדף את כוחות השחרור הערבי וכבש את הערים שפרעם ונצרת ואת הכפרים הערביים שבסביבתן. ב- 16 ביולי הבינו תושבי הכפר, כששמעו על כיבוש נצרת באותו יום, שלא יצליחו להגן על כפרם, ובאותו לילה עזבו רובם ללבנון, וחלק קטן לכפרים נמרין, עילבון ודיר חנא. כשיחידה משוריינת ישראלית התקרבה לכפר למחרת, הפגיזה אותו ונכנסה אליו, ומצאה אותו ריק. לפי 'ספר תולדות ההגנה' הכפר נפל ללא קרב, ונפתחה הדרך לטבריה.

בתי לוביה, פוצצו בשנות הששים. על חורבות הכפר ומערבית לו נטע הקק"ל את יער לביא וחורשת דרום אפריקה. על אדמות לוביה הוקם מצפון-מזרח לאתר הכפר הקיבוץ הדתי לביא ב-1949, היישוב גבעת אבני ב-1991, כפר הנופש "כפר נהר הירדן" ב-2011, אזור התעשייה גולני, הרחבת שיכון ד' של טבריה ואתר הנצחה של חטיבת גולני. מן הכפר נותרו מאות בארות מים ברחבי היער  שהיו בשימוש תושבי לוביה לאיסוף מי גשמים, וכן עצי זית, תאנה, רימון, תות ושיחי צבר ועוד. ניתן לראות בין האורנים חלקי קירות של בתים, טרסות וערימות רבות של אבני הבתים ההרוסים. בשנת 2006 נערכו בשטח הכפר חפירות ארכיאולוגיות ונמצאו בהם שרידי מחצבה וקבר מיישובים קדומים יותר ושרידי מבנה מן הכפר.

מקורות:
Walid Khalidi, All that Remains, 1990
Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000
נגה קדמן, בצד הדרך ובשולי התודעה, 2008
www.PalestineRemembered.com
ראיונות עם עקורים מלוביה
ביקור באתר הכפר
האיצקלופידיה הפלסטינית, דמשק, 1948

זוכרות ברשת