כַּפְרָה
נפה:  ביסאן (בית-שאן)
אוכלוסיה 1948:  500
תאריך כיבוש:  01/05/1948
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  אין

 הכפר שכן בלב עמק בית-שאן, בשני צידיו של החלק העליון של ואדי כפרה [נחל תולע כפי הנראה], 10.5 ק"מ מצפון לבית-שאן. המקום היה אתר ארכיאולוגי בו נמצאו שרידי כפר עתיק ושוקת חצובה בבזלת, והוא נודע בשם כפרא לפחות מאז תקופת הצלבנים. ב-1931 נמנו בכפר 298 תושבים שהתגוררו ב-81 בתים. ב-1944-45 חיו בכפר 430 תושבים, מוסלמים כולם, ושטחו עמד על 9,172 דונם. מדרום לכפר היתה חורשה קטנה וממזרח לו אתר מקודש לזכר מורה דת מקומי, שיח' מוחמד. בשל מיקומו על צומת בין כפרים רבים, התפתח כפרא כמרכז של פעילות מסחרית באזור, אך חקלאות נותרה עיקר פעילותו הכלכלית. דגנים, ירקות וזיתים היו היבולים העיקריים, והם הושקו במי-גשם. מידע לגבי נסיבות כיבוש הכפר והתרוקנותו מתושביו אינו בנמצא.

על אדמות-הכפר לא נוסדו ישובים ישראליים. שיחי צבר גדלים בין עיי החורבות של הכפר, בו נותרו גם עצי שקד, זית ותאנה. גדר מקיפה את רוב האדמות שמסביב הכפר, שחלקן משמש למרעה וחלקן, ליד הגבעה, מעובדות. שרידי שוקת הבזלת והכפר העתיק קיימים במקום אך לא נבחנו בידי ארכיאולוגים.

מקור: Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 52

מידע ממקורות נוספים:

לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס תושבי הכפר ברחו ב-16 במאי 1948 בשל נפילת ביסאן [בית-שאן] (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 588). מוריס מוסיף שבספטמבר נמתחה ביקורת על הריסת הכפר וכפרים נוספים באזור מצד חבר קיבוץ סמוך, שטען שלדעתו תושבי הכפרים היו מוכנים לשתף פעולה עם הישוב ולהקצות חלק מאדמתם להתיישבות יהודית (שם, 229).

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 499 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 38).

זוכרות ברשת