כְּראד אלבַּקָּארָה
נפה:  סַ'פַד (צפת)
אוכלוסיה 1948:  420
תאריך כיבוש:  22/04/1948
מבצע צבא:  יפתח
יחידה כובשת:  הגדוד הראשון בפלמ"ח
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  אין

הכפר הקטן שכן על סלעי-בזלת בקצה הדרומי של עמק-החולה, 11 ק"מ מצפון-מזרח לצפת. בינו לבין הכפר הסמוך, כְּרַאד אל-עַ'נַּאמָה, עבר ואדי מֻשַירִפה [נחל מחניים]. שני הכפרים אוכלסו בתחילה בידי בדואים שהתיישבו באזור כדי לנצל את האדמה הפורייה ואת העשב השופע כמקום מרעה לבקר ולצאן; מכאן נובעים שמות הכפרים, שנגזרים מהמלים בקר (בקארה) וצאן (ע'נאמה). שני הכפרים חלקו בית-ספר. ב-1931 גרו בכראד אל-בקארה 245 תושבים ב-54 בתים. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-360, כולם מוסלמים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 2,262 דונם, מהם נרכשו 121 בידי יהודים. היבול העיקרי של הכפר היה דגנים, במיוחד כאלה ששימשו כמזון לבקר, כגון תירס, בנוסף, גידלו התושבים הדרים ובצלים.

כראד אל-בקארה מוזכר כאחד מהכפרים שהתרוקנו מתושביהם בשבוע הראשון של מבצע יפתח בשל התקפה קרקעית או הפגזת מרגמות, או משום שתושביהם חששו להקלע לקרבות באזור. מבצע יפתח, שנועד לכבוש את הגליל העליון המזרחי הובל בידי הגדוד הראשון של הפלמ"ח ובראשו עמד מפקד הפלמ"ח יגאל אלון. לפי דו"ח של המודיעין הישראלי, תושבי הכפר ברחו בעיקר בשל הפחד להפגע בעת הפלישה הצפויה של הצבא הסורי; זאת למרות שתושבי הכפר עזבו אותו ב-22 באפריל 1948, יותר משלושה שבועות לפני כניסת הכוחות הסורים לפלסטין. כך או אחרת, הפינוי בעת מבצע יפתח היה זמני או חלקי, שכן שנה לאחר מכן נעשו שוב מאמצים מצד ישראל לפנות את תושבי הכפר. על-פי הסכם שביתת הנשק שנחתם עם סוריה בתום המלחמה, נכלל הכפר באזור המפורז וככזה היה זכאי להגנה. למרות זאת, בין 1949 ו-1956 הופעלה מערכת של "לחץ מצד המשטרה, הטרדות שונות ותמריצים כלכליים", כדברי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס (1991, 324), כדי לגרום לרוב אוכלוסיית הכפרים האלה לעקור לסוריה. כך אכן ארע עד 1956.

על אדמות הכפר לא נבנו ישובים ישראלים. [קיבוץ] גדות ו[מושב] משמר הירדן נוסדו ב-1949 כקילומטר ממזרח לאתר הכפר ו-1.5 ק"מ מדרום לו, בהתאמה. אתר הכפר זרוע עיי חורבות, ערימות אבנים ושברי בתים. עשבים, עצים ושיחי צבר גדלים ברחבי האתר.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 467

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 418 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 58)).
לפי אנדי יחזקאל, נערך גירוש מהכפר ב-31 במארס 1951 ובאוקטובר 1956 (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm).
לפי אנציקלופדיה מפה הועברו רוב תושבי הכפר לסוריה, ומקצתם לכפר שעב שבגליל התחתון (אנציקלופדיה מפה, 2000, 7: 182).
 

זוכרות ברשת