יאזוּר
נפה:  יאפא
אוכלוסיה 1948:  4680
תאריך כיבוש:  01/05/1948
מבצע צבא:  ביעור חמץ
יחידה כובשת:  יחידות בהגנה
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  מקוה ישראל
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אזור
אתרים נוספים שהוקמו על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  איזור התעשיה של חולון, שכונות מזרחיות של חולון (נוה ארזים, מפדה אזרחי, נאות יהודית, רסקו)

הכפר שכן באזור מישורי, שישה ק"מ מדרום-מזרח ליפו. המקום היה מיושב החל מהתקופה הכלקוליתית, 5,000 שנים לפנה"ס; שתי מערות ביאזור מכילות אתרי-קבורה מאותה עת. המקום מוזכר בשם אַזוּרוּ ברשימות השליט האשורי סנחריב מהמאה השמינית לפנה"ס, וכאַזוֹר בספר יהושע. במאה ה-12 עבר הכפר מספר פעמים בין המוסלמים לצלבנים. הגיאוגרף הערבי יַאקוּת אל-חַמַוִי, שנפטר בשנת 1228, תיאר את יאזור כעיירה קטנה. ב-1596 חיו בכפר 275 תושבים וב-1931 התגוררו בו 2,337 תושבים ב-419 בתים אשר נבנו בקבוצות מאבן ומלבני בוץ וקש סביב חצר משותפת. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-4,030, מרביתם מוסלמים, מלבד 20 נוצרים. אדמות-הכפר השתרעו באותה עת על 11,807 דונם, מהם 1,428 אשר נרכשו בידי יהודים. הכפר נחלק לארבעה רבעים, אחד עבור כל אחת מחמולות-הכפר. היה בכפר בית-ספר יסודי לבנים שנוסד ב-1920 וכלל שטח ללימודי חקלאות, ובית-ספר לבנות שהוקם ב-1933. ב-1947 למדו בבתי-הספר 430 תלמידים ו-160 תלמידות. שרידי מבצר צלבני בשם Casel des Plains שבנה ריצ'רד לב-הארי ב-1191 נותרו על גבעה בתוך הכפר; כנסייה צלבנית נבנתה מחדש על מנת לשמש כמסגד, אשר עמד במרכז הכפר, ליד בית-קפה וככר-שוק. כלכלת-הכפר התבססה על חקלאות; התושבים גידלו הדרים ודגנים שהושקו במי גשמים ובארות. בשנות ה-1940 החלו התושבים לגדל פָּרות. לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, יחידות פלמ"ח החלו להרוס בתים בכפר בינואר ופברואר 1948. מקורות אחרים גורסים שנערכו פשיטות ביאזור כבר בדצמבר 1947. ההיסטוריון הפלסטיני עארף אל-עארף דיווח שב-18 בדצמבר נכנסו לוחמים ציונים לכפר, זרקו פצצות על בית-הקפה והרגו ששה תושבים. 'פִלַסטין' דיווח על מספר תקיפות נוספות בשבועות שלאחר מכן. ב-22 בינואר 1948 כתב ה'ניו יורק טיימס' על תקיפת שיירה יהודית ליד הכפר שבתגובה לה הותקף רכב ובו עובדים מיאזור. שלושה מהם נהרגו ו-12 נפצעו. ב-12 בפברואר הותקף הכפר בירי מרגמות. לפי 'פִלַסטין', אדם אחד נהרג וכמה בתים פוצצו. תוצאות דומות היו לתקיפה שנערכה ב-20 לחודש, לפי העיתון. לפי מספר דיווחים נכבש הכפר ב-30 באפריל מידי צבא השיחרור הערבי במהלך מבצע חמץ, בו כבשו יחידות מחטיבות קרייתי, אלכסנדרוני וגבעתי מספר כפרים מדרום וממזרח ליפו. מוריס כותב שהכפר נכבש ב-1 במאי ושהבריטים התנגדו לכך והזהירו את ההגנה שיפגיזו את עמדותיה בכפר אם לא תפנה אותו עד ה-5 במאי. במסגרת פשרה שהושגה, נתנה ההגנה לבריטים את הבתים שמשקיפים לכביש, והמשיכה להחזיק בשאר הכפר. ביולי הציבה ישראל ביאזור את המטה הצבאי שלה במבצע דני. מקווה-ישראל הוקם ב-1870 על אדמות שהיה בעבר של הכפר, וב-1948 הוקם הישוב אַזוֹר על אדמות-הכפר. האתרים המקודשים של הכפר עומדים עדיין על תלם, כמו גם מספר מבנים ובתים: בית אחד מאוכלס בידי משפחה יהודית, שני מבנים קטנים הומרו למבנים מסחריים ושני בנייני-בטון עומדים ריקים. באתר-הכפר נבנו בנייני-דירות וגדלים בו עצי ברוש, תאנה ושקמה ושיחי צבר. האדמה מסביב מעובדת בידי ישראלים.

מקור:
Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 261-262
מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 4,675 תושבים ב-1948 (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 52). על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתחומי הישוב אזור (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, יֵצא ב-2008).

זוכרות ברשת