חִ'רְבּת זַכַּרִיָּא
נפה:  אלרַּמְלָה
תאריך כיבוש:  13/07/1948
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  אין
אתרים נוספים שהוקמו על אדמות המקום אחרי 1948:  יער בן שמן

הכפר שכן תשעה ק"מ ממזרח לרמלה, על גבעה שהשתפלה מערבה והשקיפה למרחק מערבה, לכיוון מישור החוף. מצפון ומדרום גבל הכפר בשני ואדיות שהתמזגו, ויצרו ואדי ממערב לאתר הכפר. נתונים לגבי מספר תושבי הכפר ומספר בתיו אינם בנמצא, אך ידוע שבתיו נבנו בעיקר מלבני בוץ וקש ורוב תושביו היו מוסלמים. ב-1944-45 השתרעו אדמות הכפר על 5,401 דונם. מעיין בקצה הצפוני של האתר סיפק מים לשימוש ביתי. התושבים עבדו בעיקר בגידול בעלי חיים ובחקלאות בעל, וגידלו דגנים, פירות וירקות. בכפר נמצאו שרידים קדומים של בניין מקושת, יסודות בניינים, בורות מים חצובים בסלע ובית בד. מקאם שמוקדש לנבי זכריא שכן מדרום לאתר הכפר.

מידע לגבי נסיבות כיבוש הכפר והתרוקנותו מתושביו אינו בנמצא. על אדמות הכפר לא נבנו יישובים ישראליים, אך היישוב מבוא מודיעין שנבנה ב-1964 נמצא ממש מצפון-מזרח לכפר. ממרחק, נראה הכפר כגבעה קרחת עם קוצים וצמחית בר אחרת. האתר, המשמש כאזור מרעה בידי ישראלים, זרוע אבנים, וקשה להבחין אילו מהן מקורן בבתי הכפר. ניתן לראות במקום את שרידי בארות הכפר ואת האבנים שכיסו אותן.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 423-424

מידע ממקורות נוספים:

על פי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס, הכפר התרוקן ב-12-13 ביולי 1948, בעקבות מתקפה צבאית עליו (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, עמ' 590).
לפי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתחומי יער בן שמן של קק"ל (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').
לפי אנציקלופדיה מפה, האתר נקרא כיום חורבת זכריה, בהתבסס על השם הערבי של המקום, בו נמצאת מערת קבורה קדומה מפוארת, חצובה במצוק סלע גיר. זהו כנראה מוזוליאום מהתקופה הביזנטית, שלימים כנראה שימש כמעון לנזירים. הערבים מכנים אותו אל-חביס = האסיר – כינוי לנזיר. ליד המערה מצפון נמצאת באר זכריה (ביר א-שאמי), בריכה עתיקה חצובה בסלע (אנציקלופדיה מפה, 2000, 3: 20).

זוכרות ברשת