אלזִיבּ
נפה:  עַכָּא (עכּו)
אוכלוסיה 1948:  2220
תאריך כיבוש:  14/05/1948
מבצע צבא:  בן עמי
יחידה כובשת:  חטיבת כרמלי
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  גשר הזיו, חלק מלימן, סער, שכונות צפוניות של נהריה (גבעת טרומפלדור, רסקו חקלאית, נוה אלון
אתרים נוספים שהוקמו על אדמות המקום אחרי 1948:  גן לאומי אכזיב

הכפר שכן על גבעה מעוגלת לחוף הים התיכון, 13.5 ק"מ מצפון לעכו. הוא נבנה על שרידי העיר הכנענית אכּזיב, שנכבשה על ידי האשורים ב-701 לפנה"ס. חפירות גילו שהמקום היה מיושב עוד במאה ה-18 לפנה"ס ושעד המאה ה-10 לפנה"ס היתה שם עיר מוקפת חומה. הרומאים קראו למקום אֶקדיפַּה, והצלבנים כינוהו קסאל (מצודה קטנה) לַמבֶּרטי, או קסאל אימבֶּרט. באתר ארכיאולוגי בכפר נמצאו יסודות בניינים, רצפות, בור מים וקברים חצובים בסלע. ב-1596 מנתה אוכלוסיית הכפר 875 נפש, ובסוף המאה ה-19 גרו בו כ-400 תושבים מוסלמים. ב-1931 חיו באל-זיבּ ובישוב אל-מַנְוָאת הסמוך 1,059 תושבים ב-251 בתי אבן ובטון שנבנו בסמוך זה לזה. הם התפרנסו מחקלאות, בעיקר גידול פירות, ועסקו גם בדייג. היו בכפר מסגד קטן, מרפאה ובית-ספר יסודי שהוקם ב-1882. ב-1944-45 חיו בשני הישובים 1,910 תושבים, ואדמותיהם השתרעו על 12,607 דונם. בכפר היו שני בתי-בד שהופעלו באמצעות בעלי-חיים, ושני בתי-בד ממוכנים. ב-13-14 במאי 1948 פשטה חטיבת כרמלי על צפון-מערב פלסטין במסגרת מבצע בן-עמי, שכיבוש אל-זיבּ היה אחד מיעדיו העיקריים. ב'ספר תולדות ההגנה' נכתב שתושבי הכפר ברחו עם הופעת הכוחות היהודיים. ההיסטוריון הישראלי בני מוריס טוען שהיה להגנה חשבון ארוך עם הכפר, שהיו בו, ככל הנראה, מוקדי התנגדות, ושרוב התושבים ברחו במהלך התקפת מרגמות על הכפר. בראיונות שערך ההיסטוריון הפלסטיני נאפד' נזאל, מסרו תושבים מהכפר שבגלל כיסויי הראש של לוחמי ההגנה הם סברו שאלה כוחות תגבור ערבים, וההתקפה באה בהפתעה על 35-40 אנשי המיליציה של הכפר. כמה מתושבי הכפר שלא הצליחו להימלט הועברו מאוחר יותר לכפר אל-מזרעה, שבו קובצו פליטים מכפרי הגליל המערבי. משה כרמל, מפקד המבצע, הורה למחוק את אל-זיבּ כדי להעניש את תושביו ולהבטיח שהם לא יוכלו לחזור.

בדצמבר 1948 ביקר במקום יוסף ויץ, בכיר בקק"ל, ראה את ההרס וכתב בעקבות זאת: "אני מהרהר אם טוב שנהרס ואם לא היתה הנקמה גדולה יותר, אילו היינו מכניסים עתה יהודים לתוך בתי הכפר" [מוריס, 1991, 230]. קיבוץ גשר הזיו, הוקם על חורבות הכפר בינואר 1949. תושביו הגיעו מקיבוץ בית הערבה ליד ים המלח כחלק מפינוי הקיבוץ בעקבות המלחמה, יחד עם קבוצת עולים צעירים מתנועת הבונים בצפון אמריקה [למעשה שוכן הקיבוץ כקילומטר מדרום-מזרח לאתר הכפר].

כל מה שנותר היום מהכפר המקורי הוא המסגד, ששופץ למטרות תיירות, ובית המֻח'תאר, שהפך למוזיאון. מספר מצבות מוצגות במוזיאון ועל חלקן כיתוב בערבית. אתר הכפר והשטח שסביבו משמשים כאתר נופש ואטרקציה תיירותית.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 35-37

מידע ממקורות נוספים:

מוריס מציין שאל-זיבּ "נודע לשמצה בעיני ההגנה בשל הפעולות העוינות הרבות שניהלו תושביו בעבר נגד היישובים היהודיים באזור" (בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים, 1991, 173). לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 2,216 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 32)). לדברי אנדי יחזקאל, מצויים כיום על אדמות הכפר גשר הזיו, חלק ממושב לימן, קיבוץ סער, ושכונות צפוניות של נהריה (גבעת טרומפלדור, רסקו חקלאית, נווה אלון) (http://nakba-online.tripod.com/InformationFrame.htm). על-פי נגה קדמן, אתר הכפר מצוי כיום בתוך גן לאומי אכזיב (נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, 2008, נספח א').

זוכרות ברשת