וַאדִי חֻנֵין
נפה:  אלרַּמְלָה
אוכלוסיה 1948:  1880
תאריך כיבוש:  17/04/1948
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  נס ציונה
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  התרחבות של נס ציונה
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  אין

הכפר שכן בשפלת החוף, תשעה ק"מ ממערב לרמלה, על הדרך הראשית לרמלה ויפו. לפי המסורת, חברי שבט קעדה התיישבו בכפר בתקופה המוסלמית הקדומה וכינו אותו על שם המקום ממנו באו בתימן. בעשור הראשון של המאה ה-20 התחיל להתרחב ענף הדרים ממערב לואדי חנין, ומשך עובדים מרחבי הארץ, שחלקם התיישבו בואדי חנין. מהגרים ציונים התיישבו בנס ציונה על אדמות שנרכשו מואדי חנין ב-1883, בסמוך לכפר. העליה במספר העובדים שמצאו תעסוקה הן בפרדסים בבעלות ערבית והן באלה שבבעלות מתיישבי נס ציונה, הגדילו את אוכלוסיית ואדי חנין. מדיניותה של נס ציונה, שלא למנוע עבודה של לא יהודים, קיבלה ביקורת חריפה מצד ציונים מובילים. היה זה מקום הישוב היחיד שהיה באמת מעורב בפלסטין, בו מהגרים ציונים ופלסטינים חיו בקירבה רבה אלה לאלה.

ב-1931 נמנו בכפר 280 תושבים שהתגוררו ב-55 בתי בוץ, מלט ואבן, ואילו ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-1,620, כולם מוסלמים. במרכז הכפר היו מסגד ומספר חנויות. 65 תלמידים מהכפר למדו בבית הספר שבכפר הסמוך סֿרַפַנְד אל-חַ'רַאבּ באמצע שנות ה-1940. אדמות הכפר השתרעו על 5,401 דונם, שמתוכם נרכשו 3,211 בידי יהודים. פירות הדר היו הגידול העיקרי של הכפר, מפרדסים שהושקו במים מהבארות הרבות שנחפרו מסביבו. התושבים עבדו בפרדסים ושיווקו את תוצרתם בערים. הם גידלו גם בננות ודגנים.

לפי ההיסטריון הישראלי בני מוריס ברחו אנשי הכפר ב-17 באפריל 1948, בהשפעת כיבוש או התרוקנות של יישוב סמוך. עם זאת, מכיוון שלא היו באזור מבצעים ציוניים משמעותיים באותה עת, לא ברור באיזה יישוב מדובר. האיום הקרוב ביותר עבור הכפר היה מזרחה משם, בפרוזדור ירושלים, בו סיימה חטיבת גבעתי את מבצע נחשון, ובמהלכו ארע טבח דיר יאסין שבוע קודם לכן. הכפר הנוסף היחיד באזור שיתכן והתרוקן באותו זמן היה סֿרַפַנְד אל-חַ'רַאבּ, שדווח שהתרוקן ב-20 באפריל, כתוצאה מפחד מפני התקפה ציונית. יתכן שכפר זה וואדי חנין הותקפו או אוימו במהלך מבצע ה"טיהור" של ההגנה באזור החוף באפריל ותחילת מאי, או בעת כיתור יפו במחצית השנייה של אפריל.

המושבה נס ציונה נוסדה ב-1883. עם התרחבותה, פלשו בתיה לאדמות הכפר. מסגד הכפר הפך לבית כנסת בשם גאולת ישראל, וכעשרה מבתי הכפר שרדו: באחד מהם, בן שתי קומות וחמש דירות, מתגוררות משפחות יהודיות. בית נוסף הפך לבית חולים לבריאות הנפש, ואחר מוחזק בידי צה"ל. שיחי קיקיון, וכן קבוצות של עצי וברוש ותות נראים באתר, והאדמה מסביב מעובדת.

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 419-421

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמן אבו סִתָּה, חוקר בנושאי הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 1,879 תושבים ב-1948 Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 36)).
לפי אנציקלופדיה מפה הכפר ואדי חנין התפתח בסוף שנות ה-1920 בסמוך לנס ציונה, ורוב תושביו היו פועלים שכירים בפרדסי המושבה. על מקומו של ואדי חנין הוקם המרכז המסחרי של נס ציונה (אנציקלופדיה מפה, 2000, 5: 156).
 

זוכרות ברשת