אלדַלְהַמִיָה
נפה:  טַבַּרִיָּה (טבריה)
אוכלוסיה 1948:  480
תאריך כיבוש:  01/05/1948
מבצע צבא:  גדעון
יחידה כובשת:  גולני
ישובים יהודיים על אדמות המקום לפני 1948:  אין
ישובים יהודיים על השטח הבנוי של המקום אחרי 1948:  אין
ישובים יהודיים על אדמות המקום אחרי 1948:  אין

בראשיתו שכן הכפר על הגדה המזרחית של נהר הירדן, אך עם התרחבות רכישת הקרקעות בידי הציונים באזור הכינרת, פונו אנשי הכפר. הם הקימו את כפרם מחדש מזרחה משם, על הגדה הצפונית של נהר הירמוך, בגבול פלסטין-ירדן, 14 ק"מ מדרום לטבריה. ב-1931 התגוררו בכפר 239 תושבים ב-50 בתים בנויים מלבני בוץ וקש עם גגות קש וקני סוף. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-410, מרביתם נוצרים. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 2,852 דונם, מהם 746 אשר נרכשו בידי יהודים. אדמות-הכפר בצפון ובמערב היו אדמות-סחף פוריות. כלכלת-הכפר התבססה בעיקר על גידולי ירקות והדרים, שהושקו במי-הירמוך. בפאתי-הכפר מדרום-מערב שכנה ח'רבת אל-דַלְהַמִיָה, תל של הריסות וחרסים.

מידע על כיבוש-הכפר אינו בנמצא; הוא נכבש ככל הנראה בין ההתקפה על טבריה במחצית אפריל 1948 וכיבוש בית-שאן ועמק בית-שאן במחצית הראשונה של מאי [במהלך מבצע גדעון של חטיבת גולני]. כמה כפרים סמוכים נכבשו בתקופה זו כהכנה ל"טיהור" עמק בית שאן. הכפר סמח' השכן הותקף ב-28 אפריל, וב-3 למאי הודיעו מתיישבים יהודים באזור הכינרת לקק"ל שסביבתם התרוקנה מתושביה הערבים. לדברי ההיסטוריון בני מוריס דרשו מתיישבים אלה פעולה מהירה לייסוד ישובים יהודים בכפרים המְרוֹקנים הללו.  

[קיבוץ] אשדות יעקב נוסד מדרום-מערב לכפר ב-1933. [הקיבוצים] אשדות יעקב מאוחד (1933) ומנחמיה (1902) הוקמו ממערב לכפר בסמוך לו, אולם לא על אדמותיו. הכפר נמחה כליל ועל אתרו יש היום מטע בננות של קיבוץ אשדות יעקב.


מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 515-516

מידע ממקורות נוספים:

לפי הערכתו של סלמאן אבו סִתָּה, חוקר בנושא הפליטים הפלסטינים, חיו בכפר 476 תושבים ב-1948  (Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, 62).
 

זוכרות ברשת